ה'מצורע' ש'ראה משם' – ומבצע חומת מגן

הפרשה בחיי המעשה – מצורע - תשפ"ב

לזכרו של אחי היקר סמ"ר מאיר שנוולד הי"ד נפל בט' ניסן תשנ"ה

הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין

החברה האנושית היא מסגרת נחוצה לקיום האנושי, אולם היא לא חפה ממורכבויות. המין האנושי זקוק לחברה כדי להתקיים. אולם בני האדם שונים מאד אחד מהשני, וכתוצאה מכך יחסי הגומלין הבין אישיים בתוך החברה האנושית, והחיכוך הבין אישי גורמים למתח, לתחרות, לקנאה, ואף ליריבות ושנאה. יחסי הגומלין הבין אישיים תופסים נתח נכבד מהשיח האנושי. אנשים מדברים אחד על השני, מתעניינים, מזדהים, אבל לא פעם גם שופטים אחד את השני, מנתחים, מרכלים ואף נהנים לספר דברים רעים אחד על השני, ולשון הרע, ובכך פוגעים במרקם החברתי לו הם שייכים.

החברה האנושית יוצרת מרקם משותף שמשפיע על הלכי הרוח של היחיד. "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו" (רמב"ם דעות ו א). יש בכך ברכה. אולם ככל שמדובר בחברה מגובשת זה עלול לגרום להאחדת הדעות, ול'נפילה בשבי' של דעה שגויה מבלי יכולת להשתחרר מכבליה, ולדלגיטימציה למי שיעיז לערער עליה, שצפוי לבידול ונידוי מחברתם כ'מצורע'! לעיתים רק מי שאינו חלק מהחברה הזו, ובא מבחוץ, יכול לזהות את הטעות שבה, ללא מורא. "לראות משם מה שאין רואים מכאן!"

פרשת מצורע עוסקת במורכבות האנושית הזו, בכשלונותיה ובדרכים לתיקונה. "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע וגו'" (ויקרא יד ב) - "תורת המוציא שם רע" (ויק"ר טז ו). הוצאת שם רע גורמת לצרעת אולם יש בכך עקרון כללי ביחס לשיח הבין אישי: "'מָוֶת וחיים ביד לשון, ואוהביה יאכל פריה' – אל תאמר הואיל וניתנה לי רשות לדבר, הרי אני מדבר כל מה שאני מבקש! הרי כבר הזהירה התורה אותך: 'נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה' (תהלים לד יד). שמא תאמר שאתה מְחַסֵר! (מפסיד א.ש.) – אין אתה אלא מִשְׂתַּכֵּר (מרוויח א.ש.)! ורוח הקודש מצווחת: 'שומר פיו ולשונו שומר מִצָּרוֹת נפשו' (משלי כא כג), אל תהי קורא כן, אלא: שומר מִצָּרַעַת נפשו" (תנחומא מצורע ד).

דרכי הענישה והתיקון של המצורע גם הם קשורים לתיקון הנזק ליחסי הגומלין בחברה: "וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא יג מה). "מה נשתנה מצורע שאמרה תורה 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו'? הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו לפיכך אמרה תורה 'בדד ישב וגו'" (ערכין דף טז ב). וכן: 'וטמא טמא יקרא' – הוא צריך להזהיר שיתרחקו ממנו, לבל יתקרבו אליו: "ינהג מנהג אבילות, שהוא כמנודה לשמים, שפרשו מעליו אשתו ובניו, וטמא טמא יקרא, שירחיקו ממנו" (בכרו שור שם). מי שפגע במרקם החברתי וביחסי הגומלין בין אדם לחברו, לבדל ,לסכסך ולהפריד ביניהם, וכן בין איש לאשתו, נגזר עליו להיות מובדל ומבודד מהחברה ולהיות בנידוי, וזהו גם תיקונו.

ההפטרה משלימה את התמונה. האירוע המפורסם של ארבעת המצורעים בזמן המצור של ארם על שומרון והרעב הכבד בעיר. (מלכים ב ז) הנבואה המופלאה של אלישע שלמחרת יפסק באחת המצור ויהיה אוכל בשפע, שגררה חוסר אמונו של שליש המלך שהיה שבוי בראית המצב, מתוך העיר הנצורה, ובחוסר אמונתו התקשה לראות כיצד דבר זה יקרה, שכן הוא לא מתקבל על הדעת. שם דווקא המצורעים שהיו מנודים ומובדלים מהחברה, וישבו בשער העיר, גילו את הפלא הבלתי צפוי, ולא מתקבל על הדעת, שהארמים ברחו והותירו מאחוריהם אוכל בשפע. דווקא הם, שאינם חלק מהעיר, שבישרו לבני העיר את בשורת נס ההצלה.

בימים אלה אנו מציינים עשרים שנה ל'חומת מגן', המבצע שגרם למיגור הטרור ביו"ש. מלחמה שגבתה קרבנות רבים, ובמהלכה נפל בגוש קטיף גם אחי היקר סמ"ר מאיר שנוולד הי"ד.

במבצע 'חומת מגן' השתלטנו מחדש על הערים שנמסרו בתהליך אוסלו, החטיבה שלנו החיתה שותפה בהשתלטות על העיר שכם.

תהליך אוסלו התנהל בזמנו תוך כדי נסיון להאחדת הדעות של כלל הציבור בעדו, בהתעלמות מוחלטת מסכנותיו, וביצירת דלגיטימציה של המתנגדים והמערערים עליו. של אלה שצפו בצורה ברורה את סכנותיו, ולצערנו כל תחזיותיהם הקודרות התממשו.

במהלך ימים אלה אנו נמצאים בעיצומו של גל טרור, שבמידה מסויימת קשור להתפרצות שהיתה ב'שומר החומות' לפני כשנה. גם שם היו שניסו לטשטש את מניעיה האמיתיים של ההתפרצות, בניגוד למי שערערו על כך.

אנו תקוה ותפילה להתפכחות שתביא למענה הנכון לגל זה.