פרשתנו פותחת במצוות המילה. "דבר אל בני ישראל לאמור אישה כי תזריע וילדה זכר וגו'. וביום השמיני ימול בשר ערלתו". (ויקרא יב ב).
אנו מבקשים להתבונן בהשלכות של ברית המילה על הברית של עם ישראל עם הקב"ה. כיצד משפיעה מצות המילה בצורה מכרעת ואיסטרטגית על שימור הזהות היהודית לאורך אלפי שנים.
ע"י ברית המילה עם ישראל כורת ברית עם הקב"ה: "ויאמר אלוקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם, זאת בריתי אשר תשמרו ביני ובניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר. ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם". (בראשית י"ז ט-יא)
מפרשתנו למדנו, שמילה בזמנה, גם דוחה איסורי שבת ויום הכיפורים. "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" - ואפילו בשבת". (שבת דף קלב/א). וכן גם מכשיריה.
למצות המילה היבטים רבים, ורב בה הנסתר על הגלוי: "כתיב (תהלים כה): "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" - איזהו 'סוד ד''- זו מילה".( בראשית רבה מט ב).
אחד מהכוחות החזקים בעולם הטבע הפיזיקאלי, והסוציולוגי הוא ההשתוות וההטמעות. הטמפרטורה של גוף ששונה מהטמפרטורת הסביבה תשתווה, במשך הזמן, לטמפרטורת הסביבה. כך גם הלחצים בכלי ישתוו ללחץ שקיים בסביבתו וכו'. גם מבחינה סוציולוגית קבוצת אנשים חריגים בעלי הרגלים, תרבות והתנהלות שונה, במשך הזמן יטמעו וישתוו בהתנהגותם עם החברה שסביבם.
עם ישראל שונה משאר העמים שסובבים אותו בהרבה מאד מאפיינים: בנשמתו, באמונתו, בתרבותו, באורח חייו ובזהותו. לאורך אלפי שנות קיומו התחוללו סביבו תהליכים תרבותיים חובקי עולם ורבי עוצמה. במקומות מסויימים ובתקופות מסויימות התרבויות הללו אכן הצליחו להשפיע ולפגוע במידת מה בזהות היהודית. אולם, למרות הכל, באופן יחודי ויוצא דופן, עם ישראל הצליח לשמור על תרבותו זהותו היחודית.
מצוות ברית המילה גרמה באופן איסטרטגי לשימור הזהות היהודית לאורך הדורות. המילה היא אות חתום בבשר, סימן היכר, שמבדיל אותנו מכל העמים. השוני שחרות גם בגוף ולא רק בנפש, משפיע באופן כולל ומקיף על תפיסת העולם והמודעות. ובכך היא גורמת להעצמת תודעת היחודיות.
"משרשי מצוה זו, לפי שרצה השם יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם, אשר מוצאם ומובאם איננו שוה". (ספר החינוך - מצוה ב)
תו ההיכר היחודי מהווה מוקד של גיבוש זהות משותפת: "ויש במילה לדעתי עוד עניין אחר חשוב מאוד, והוא שיהו כל בעלי ההשקפה הזו כלומר: סוברי ייחוד השם, להם סימן (אות) אחד גופני הכוללם, ולא יוכל מי שאינו מהם לטעון שהוא מהם, והוא נכרי. לפי שאפשר שיעשה כן (שאדם יאמץ סימן היכר של עם מסויים) כדי להשיג תועלת או להתנכל לאנשי הדת הזו, ומעשה זה (המילה) לא יעשהו האדם בעצמו או בבנו אלא מתוך דעה ברורה, כי אין זו שריטה בשוק או כויה בזרוע, אלא דבר שהיה קשה מאוד מאוד". (מורה נבוכים – ג' מ"ט - תרגום הרב קאפח)
על כן המילה היא אחת המצוות שמקנות את כרטיס הכניסה וההצטרפות של הגר לעם היהודי: "בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית: במילה וטבילה וקרבן". (רמב"ם איסורי ביאה יג א)
מצות המילה היא מצוות עשה מיוחדת שהעובר עליה חייב כרת:
"וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר". (בראשית יז יד) מובן א"כ מדוע אי קיומה במצרים הביא את עם ישראל לסף אבדנו: " אלא כולם ביטלו המילה במצרים חוץ משבטו של לוי". (שמות רבה יט ה). וכן מדוע מי שרצה להתבולל בין האומות היה "מושך בערלתו".
כשרצו האומות להשפיע על הזהות העצמית של עם ישראל בכח, גזרו דווקא על המילה. אך מסירות הנפש של עם ישראל עליה, לאורך כל הדורות חיזקה את הזהות העצמית היחודית. "תניא רשב"א אומר, כל מצווה שמסרו ישראל עצמם עליה למיתה, בשעת גזרת מלכות, כגון ע"ז ומילה – עדיין מוחזקת בידם". (שבת קל ע"א).
גרעין קהילתי וקרית חינוך