מנהיגות הרועה הנאמן
פרשה ומימושה - לפרשת וארא - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט
אירועי השבוע האחרון מחייבים אותנו לשוב ולברר לעצמנו סוגיות יסוד, ובכללן את המשמעות של המנהיגות לאור מקורות היהדות'.
תחילת פרשתנו היא ההמשך של הפרשה הקודמת. לאחר שהשעבוד התעצם משה רבנו התייצב בפני הקב"ה וזעק: "ד', למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני?!" (שמות ה כב). "ואם תאמר: מה איכפת לך?! קובל אני על ששלחתני!" (רש"י שם). משה, כמנהיג של העם כואב את כאבו ואומר דברים קשים כלפי הקב"ה. כתוהה על מידותיו של הקב"ה. הקב"ה מבקר את ההתבטאות החריפה של משה: "הרהרת על מדותי וכו'" (רש"י שם ו א).
במשך שנים התבקשתי להרצות לצוערים ולקציני צה"ל על 'המנהיגות לאור מקורות היהדות'. אחד מפרקי ההרצאה עסק במנהיגותו של משה רבנו. משה רבנו הוא המנהיג הראשון של עם ישראל. מנהיגותו אמורה להוות מודל לחיקוי למנהיגות אמת בעם ישראל. הראשוניות היא תמיד סוג של פריצת דרך והיא סוללת את הדרך לאחרים שיבואו אחריהם. ניתחנו לעומק את ראשיתה של המנהיגות המופלאה הזו. את המדרש המוכר על בחירתו כמנהיג בעקבות התנהגותו כרועה, הרץ בדאגה אחרי גדי קטן, שפורש מהעדר לתור אחר מים: "אמר הקב"ה: "יש לך רחמים לנהוג צאן של בשר ודם כך, חייך, אתה תרעה צאני ישראל" (שמו"ר ב ב). על כן נקרא משה רבנו 'רעיא מהימנא' – הרועה הנאמן.
אולם במדרש אחר מתבאר שמבחן המנהיגות של משה היה עוד בזמן שהיה 'נסיך' ויורש עצר בבית פרעה. כשיצא לראות בסבלות עמו. משה גילה אכפתיות ואחריות לגורל עמו, והיה מוכן לשלם את המחיר של אבדן המעמד המלכותי האישי כדי להציל איש עברי מידי איש מצרי: "אמר הקב"ה: 'אתה הנחת עסקך והלכת לראות בצערן של ישראל והנהגת להם מנהג אחים - אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך', הדא הוא דכתיב: 'וירא ה' כי סר לראות' - ראה הקב"ה שסר משה מעסקיו (האישיים א.ש.) לראות את סבלותם של ישראל, לפיכך: 'ויקרא אליו אלקים' (מתגלה אליו בסנה וממנה אותו למנהיג א.ש.)" (שמו"ר א יד).
גילוי האחריות והאכפתיות והנכונות לשלם מחיר אישי, היא מבחן עליון של ההתאמה להנהגה. עם כל זאת כאשר הקב"ה מצווה עליו להנהיג את עם ישראל הוא בורח מן השררה: "ויאמר משה אל האלקים: מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" (שמות ג יא). הוא לא מחפש קריירה כמנהיג, אלא נאלץ מתוקף הצו האלוקי לקחת עליו את עול המנהיגות.
המנהיגות של משה רבנו היא כשל מי שמייצג את קהל שולחיו בנאמנות מוחלטת לתפקידו ללא כל שמץ של אינטרס אישי. משה צריך להתנהל מול העם וגם מול זקניו ומול ראשי השבטים גם כשהיו לעומתיים ואתגרו אותו. גם כאשר עם ישראל לא עשה לו חיים קלים ולא הוקיר לו טובה. הוא לא נטש את הספינה בעת משבר ונלחם בעד עמו.
בהרצאתנו ביקשנו להבדיל בין 'מנהיג' ל'שליח ציבור'. 'שליח ציבור' הוא פונקציה של יצוג הציבור וצרכיו, בצורה אמיתית, ועשיה ללא לאות למענו. 'מנהיג' הוא רמה מעל שליח הציבור. מי שהציבור רואה בו סוג של דמות מופת בעלת חזון שמורה את הדרך. מי שרואה את צרכי הציבור לנגד עיניו. לא את צרכי עצמו ולא את מימוש שאיפותיו האישיות. מנהיג הוא מי ששיקוליו ודרכי הנהגתו גורמים לציבור לתת בו אמון וללכת אחריו. מבחן מנהיגותו הוא שהציבור הולך אחריו גם כאשר המנהיג נדרש להנהיג אותו להתמודדות עם אתגרים תובעניים ועם משברים, וגם כאשר הצבור נתבע ללכת בדרך שהוא משלם עליה מחיר.
מנהיג שכזה מכין את הדמות שתמשיך אחריו את מימוש החזון ברציפות ובהמשכיות. ובבוא העת כשמסתיימת שליחותו הוא מעביר לו את מטה ההנהגה.
זאת היתה מנהיגותו של משה רבנו. ועלינו ללמוד ממנה להיום.