הזדמנות שניה – מכריעה וגורלית שלא תוחמץ

פרשה ומימושה – שבת וארא – ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ה

הרב אליעזר חיים שנוולד

בתפילה להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.

בקורסים בצבא למדנו ולימדנו שאחד מתפקידיו של הצבא הוא לאפשר לדרג המדיני את התנאים המיטביים להשגת היעדים המדיניים. הדרג הצבאי היה צריך לפעול באופן שניתן יהיה לממש את כל שלושת  מטרות המלחמה שהדרג המדיני הגדיר בראשיתה, תוך גישור על המתחים שביניהם:  "1. חיסול התשתית הצבאית של חמאס, 2. הסרת שלטונו ברצועה ו-3. יצירת התנאים להחזרת החטופים שנחטפו מישראל במתקפת הפתע". מצופה היה מהדרג הצבאי שאחרי 15 חודשי לחימה ישיג את היעד של השבת החטופים ע"י הפעלת מנופים צבאיים ותודעתיים אפקטיביים, מבלי לוותר על המטרות של השמדת התשתית הצבאית והשלטונית של החמאס. אולם זה לא קרה. בשלב זה השבת חלק מהחטופים תיעשה על פי התכתיבים השטניים של החמאס, מעמדו הצבאי והשילטוני יתחזק, חלק מהישגי הלחימה של צה"ל שהושגו במחיר כבד יפגעו. החמאס יתפס בעיניו ובעיני העולם הערבי כמנצח, שלא נכנע ולא ויתר על דרישותיו למרות המכות הקשות שספג והרס בנייניו.

השבועות הקרובים יהיו מורכבים. יהיו בהם, כפי הנראה בעת כתיבת שורות אלה, בו זמנית, מראות מרגשים של חזרת חטופים הביתה לחיק משפחותיהם, ומראות קשים של מחבלים רוצחים משתחררים מהכלא, משפחות נרצחנו ומשפחות שכולות המומות וכואבות, עזתיים שבים לצפון הרצועה בתרועת ניצחון, צה"ל נסוג מפרוזדור נצרים ומצפון הרצועה, וחגיגות ניצחון בעזה וביהודה ושומרון. מחיר כבד שהיה צריך להמנע, תחושה של החמצה, תסכול והשפלה לאומית, ודאגה מההשלכות הקשות שיהיו לכך בעתיד. 

בנאום לאומה במוצ"ש התחייב ראש הממשלה בשם הממשלה כולה, להשגת כל יעדי המלחמה מיד בתום השלב הזה, שיקח כחודש וחצי, ובכלל זה חזרה ללחימה. מעין הזדמנות שניה להשגת היעדים שלא הושגו בשלב הראשון, כולל השבת כל החטופים. זו הזדמנות גורלית, לא תהיה הזדמנות שלישית. אם לא יושגו במהלכה כל המטרות, לא יושג ניצחון במלחמה. אי עמידה במטרות לא תסולח לכשעצמה, והיא תגרור פגיעה בהרתעה ששוקמה, תזמין תקיפות קטלניות נוספות בעתיד, ותגרום עוול ללוחמים שמסרו את נפשם בלחימה.

ההבטחה של ראש הממשלה נותנת תקוה מסוימת, אולם צריך להודות שיהיה קשה מאד לממש אותה. לחמאס יש עדיין קלף חזק של ההחזקה בשאר החטופים, והוא הוכיח שהוא יודע להשתמש בו בכישרון שטני, לשם כך הוא חטף אותם מלכתחילה. הוא יודע ללכת על הקצוות מול ההתחייבויות שלו. הוא אומן ההיתול בדעת הקהל בארץ, והוא ימשיך לעשות זאת, להתיש ולמשוך זמן ללא עכבות. מנגד, יש אמירות סותרות ביחס לגיבוי האמריקאי, מצד אחד דרישה לסיום המלחמה בהקדם, ומצד שני הצדקת הדרישה להשמדת החמאס. כדי שההזדמנות השניה לא תוחמץ וצה"ל יחדש את הלחימה נדרש שינוי גדול בקרב הדרג הבכיר שלו, תפיסתי ופרסונאלי.  הרמטכ"ל הודיע זה מכבר שהוא לוקח אחריות. מצופה ממפקד לתת דוגמה אישית, במיוחד לאחר כישלון חמור שכזה, לא בדיבורים אלא במעשים, אלו הערכים שעליהם גדלנו ועליהם גידלנו דורות של לוחמים ומפקדים. כמה מהמפקדים כבר מימשו זאת. הדרג הבכיר העתידי של צה"ל צריך להיות  כזה שמוכוון בגישתו להתקפיות, יצירתיות ולהשגת הכרעה חד משמעית. בלעדיהם, חלילה, עלולה גם ההזדמנות השניה להיות מוחמצת. הדרג המדיני יהיה חייב להגדיר עוגנים מחייבים לחידוש הלחימה:  פרמטרים ולוחות זמנים, מתי יחשב שלא עמדו ביעד, שיצריך פעולה צבאית להשגת המטרות.

למרות התמונה המורכבת, עם ישראל, מלומד במורכבות הזו משחר עלייתו על במת ההיסטוריה. בסוף הפרשה הקודמת ובתחילת פרשתנו אנו קוראים על שלב משברי בתהליך הגאולה והיציאה ממצרים. לאחר שמשה נאות לקבל את הנהגת מהלך הגאולה, עם ישראל האמין בו והתמלא תקווה גדולה להתממשות הגאולה. אולם במקום שתתקדם היא נקלעת למשבר. לאחר הפגישה עם פרעה, הוא מחמיר את תנאי השעבוד. עם ישראל ידרש לעמוד באותה תפוקה של עבודה, מבלי שיספקו להם את חומרי הגלם. השוטרים מעם ישראל שהיו מופקדים על ניהול העבודה, הוכו, כי לא הצליחו לעמוד בכך,  ופנו אל פרעה בבקשה להקל בדרישות. אולם פרעה לא נענה ואף נוזף בהם. ביציאתם מפרעה הם פוגשים במשה ואהרון ומבקרים אותם בחריפות: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ד' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ" (שמות ה כא). השלב הראשון של הגאולה נקלע למשבר, נסיגה במקום התקדמות. משה מתלונן לקב"ה: "וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל ד' וַיֹּאמַר ד' לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שם כב). עפ"י חז"ל משה גם נאלץ לברוח למדיין למשך חצי שנה (שה"ר פ ב). המורכבות יצרה תסכול ושבר בקרב עם ישראל ויאוש מהגאולה וסברו שלא תקרה יותר. אולם אז נוצרה הזדמנות שניה: "'דומה דודי לצבי' מה צבי נגלה וחוזר ונכסה ונגלה כך גואל הראשון נגלה וחוזר ונכסה ונגלה" (שם), מכאן המשיך תהליך הגאולה והמכות ברצף עד היציאה ממצרים. "כי רצה הקב"ה להיות הגואל נכסה מהם זמן מה, ואחר כך יחזור להגלות וכל זה לענין מופלא. וכו'. וכל זה להעלות הגאולה שאי אפשר שתבוא הגאולה שהיה מעלה עליונה בפעם אחת" (מהר"ל גבורות ד' ל). זוהי דרכה של גאולה, אז והיום, לא הכל רציף, ישנם משברים בתהליך, אולם לאחר כל משבר יש הזדמנות שניה: "וכל מי שהוא עוקב את סדרי הישוב, מראשית צעדיו עד עכשיו, יכול הוא להראות בחוש, איך שמכל ירידה אשר סבלנו נצמחה אח"כ עליה והתפתחות יותר גדולה, וצעד של דליגה לטובה יצא מכל משבר" (הרב קוק זצ"ל, בעקבות מאורעות תרפ"ט, מאמרי הראיה עמ' 360). גם כיום אנו מקווים שההזדמנות השניה לא תוחמץ.