דו"ח בריק לציונות הדתיות
פרשה ומימושה - לפרשת שמות - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט
בפרשתנו מתארת התורה את התהליך של השקיעה בגלות ובשעבוד, וההיטמעות הרוחנית במצריות. חז"ל הדגישו שראשיתו של התהליך היה היטמעות תרבותית ולא רוחנית: "'ותמלא הארץ אותם' - אמר ר' יוחנן מלאו את מצרים. דבר אחר: שנתמלאו בתי טרטיאות ובתי קרקיסאות מהם. מיד גזרו עליהם שיפרשו מהן" (ילק"ש שמות א רמז קסב). התרבות המצרית היתה בעלת עוצמה וכח משיכה רב, שמשך את בני ישראל אליה. מכאן התחילו הגזירות שהלכו והחמירו. וההתדרדרות הרוחנית שהביאה את עם ישראל למצב רוחני ירוד: "והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ד'. עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן. חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים. וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר. וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן. ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו" (רמב"ם עבודת כוכבים א ג)
בתקופה האחרונה סוערות הרוחות סביב הדו"ח של האלוף במיל יצחק בריק, על מוכנות צה"ל למלחמה. יש הסבורים שדבריו מוצדקים באופן מלא בכל ההיבטים של הדו"ח ויש החולקים עליו וסבורים שמעולם מצבנו לא היה טוב יותר. האמת כנראה נמצאת איפה שהוא ביניהם. על שני דברים נראה לי שכולם יכולים להסכים. אומץ הלב הציבורי אזרחי של בריק לומר את דעתו ובקורתו למרות שהיא עלולה לא להתקבל טוב ולקנות לעצמו אוייבים. קל יותר להתקרנף, לזרום, ולומר שהכל טוב, להיות חביב ואהוד על כולם, מאשר להיתפס כאופוזיציה, וכמי שמקלקל את האופוריה. והדבר השני - שהעמידה האיתנה הזו גרמה לרעידת אדמה ולבחינה עצמית של המערכת ללא משוא פנים. תהליך שמבשר טובות. כי הוא מאפשר לייצר את האוירה הנדרשת לשינוי ותיקון של מה שצריך תיקון.
עדיין לא קם ה'בריק' של הציונות הדתית, זה שבאומץ רב יכתוב את הדו"ח על הישגי הציונות הדתית ואתגריה במדינת ישראל במלאת לה שבעים. הוא ידרש לאומץ רב משום שהוא ימשוך אליו אש. שלא באופן רשמי הדברים נאמרים זה מכבר. לא בפני הציבור הרחב. אולם המטרה לא תושג אם זה לא יוביל לדיון ציבורי, על כל חלקיו.
הדו"ח הזה מן הסתם יצביע על הישגים כבירים לציונות הדתית בתחום התורה, הקהילתיות, ההתיישבות, החינוך, ההשתלבות במוסדות המדינה, בביטחון, בעמדות מפתח בצבא, בשאר כוחות הביטחון, במשפט, במדע, בכלכלה ועוד. על פריחה חסרת תקדים בהיקף בתי המדרש לגברים ונשים. בפריסה רחבה על פני הארץ בפריפריה ובערי המרכז המשפיעים. על כך שהיא הפכה לתנועה הרבה יותר מגוונת ופחות דוגמטית ומאפשרת ביטוי לדעות ודגשים שונים. זהו החלק של הכוס המלאה בדו"ח. כולנו נביט עליו בסיפוק ונודה לקב"ה על שזכינו.
אולם יהיה עליו להתייחס בדו"ח גם לחלק של הכוס הריקה, שלגבי היקפו חלוקות הדעות. על כך שבשונה מהציבור החרדי, הציונות הדתית לא גדלה בהתאם לשיעור הילודה שבה. ואחוז לא קטן בקרב בניה 'חוזר בשאלה' (המרבים מדברים על שלושים אחוז ומעלה והממעיטים על עשרים אחוז) או 'נמצא על הרצף'. ועל כך שהולכים ומשתרשים בה נורמות שמהוות נסיגה מהמחוייבות המלאה להלכה. ושגם היקף הפוקדים את מוסדות התורה אינו גדל בהתאם לשיעור הילודה. שאמנם יש יותר בנים מהציונות הדתית בצבא, אולם בשקלול הכללי הצבא היום פחות מאפשר מבחינה דתית מאשר לפני עשור (ושכנראה רוב ה'חזרה בשאלה' מתרחשת במהלך השרות הצבאי). שאמנם יש יותר מבני הציונות הדתית בעמדות מפתח במדינה אולם בשנים האחרונות חל כרסום ניכר בסטטוס קוו הדתי בפרהסיה של המדינה. מן הסתם יהיו כאלה שינסו להפריך את החלק הזה של הדו"ח ויטענו שמדובר בראיית שחורות. או כאלה שיקבלו אותו אבל יטענו שאין מה לעשות, שאלו תהליכים רחבי היקף ורבי עוצמה שאין דרך להתמודד אתם.
ויהיו כאלה, ואני בתוכם, שיאמרו שאסור להישאר שווי נפש לנוכח חלק זה של הדו"ח, ואסור לנו להשלים עם המצב, כיוון שלא מדובר על גזירת גורל. אדרבא יש לנו אחריות ציבורית להתמודד ולתת מענה הולם לבעיה. גם בין הקבוצה האחרונה צפוי לפרוץ ויכוח האם המצב הוא תוצאה של חוסר בלימוד ובברורי אמונה, או שמדובר על תהליכים של שחיקה תרבותית. שהתרבות שאינה מושתת על ערכים ציונים דתיים, מצויידת בכלים מתקדמים רבי עוצמה, בעלי כח משיכה רב, הגורמים לשחיקת התרבות הציונית דתית בעיקר בקרב בני גילאי העשרים. ואין מספיק חשיבה ועשיה למציאת אלטרנטיבות, ולפיתוח כלים אלטרנטיביים בעלי עוצמה שישמרו את התרבות העשירה של הציונות הדתית. שלא די בכלים המסורתיים, בשיעורים פרונטליים או בסדנאות, צריך כלים חזקים יותר, המגיעים אל הפרט, המוסד החינוכי, היחידה הצבאית ואל הקהילה.