לקראת סופה של הפרשה מצווה התורה על 'ימי המילואים' וסיום בנין המשכן, וחוזרת על יעודו האלקי של המשכן: "אשר איוועד לכם שמה לדבר אליך שם. ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי וגו'. ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלקים". (שמות כט מב-מה).
יעוד המשכן כמקום ההתוועדות עם הקב"ה והשראת השכינה, הוא התכלית של יציאת מצרים והקמת האומה הישראלית: "וידעו כי אני ד' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני ד' אלקיהם" (שם). "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". (שמות כה ח).
האומה הישראלית זה עתה עלתה 'על במת ההיסטוריה', ונדרשה לעצב, במדבר, את זהותה הרוחנית היחודית ולגבש את מסגרותיה הלאומיות.
איך עם נולד? עם רגיל מוקם מאוסף של פרטים המבקשים להקים לעצמם מסגרת לאומית שתגשים יעדים חברתיים, ותספק את צרכיהם, הפרטיים והלאומיים. לתהליך ההקמה של כל עם נדרשת איסטרטגיה כוללת שתתכלל את תהליך הקמתו, בהתאם ליעודו. בלעדיה לא ישיג העם את יעודו.
תכלית ההקמה של האומה הישראלית היתה שונה מכל העמים, היא נועדה לשם הגשמת אידיאל רוחני אלקי: "בראשית מטעו של העם הזה, אשר ידע לקרא בשם הרעיון האלהי הברור והטהור וכו'. נתגלתה השאיפה להקים צבור אנושי גדול אשר "ישמור את דרך ד' לעשות צדקה ומשפט". וכו'. להוציא את האנושיות וכו' ולהביאנה לחיי חפש מלאי הוד ועדן, באור האידאה האלהית, ולהצליח בזה את כל האדם כולו". (הרב קוק זצ"ל 'אורות' עמ' קד).
המסגרת הלאומית הכוללת נועדה לשם הגשמת האידיאל האלקי בחיי המעשה: "למלואה של שאיפה זו צריך דוקא, שציבור זה יהיה בעל מדינה פוליטית וסוציאלית וכסא ממלכה לאומית, ברום התרבות האנושית, וכו', והאידאה האלהית המחלטת מושלת שמה ומחיה את העם ואת הארץ במאור-חייה. למען דעת, שלא רק יחידים חכמים מצוינים, חסידים ונזירים ואנשי-קדש, חיים באור האידאה האלהית, כי גם עמים שלמים, מתוקנים ומשוכללים בכל תקוני התרבות והישוב המדיני; עמים שלמים, הכוללים בתוכם את כל השדרות האנושיות השונות, מן רום האינטליגנציה וכו', עד המערכות הרחבות, הסוציאליות, הפוליטיות והאקונומיות, ועד הפרולטריון וכו'. אפילו היותר נמוך ומגושם". (שם).
הציווי האלקי להקים 'משכן בלב המחנה' הוא חלק מאסטרטגית ההקמה של האומה הישראלית: "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו" (במדבר ב ב). "ויהיה משכן ה' כלב שהוא באמצע הגוף והשבטים כאיברים אשר סביבו ". (אברבנאל במדבר ב א). "'ושכנתי בתוכם' - ולא אמר בתוכו, לומר שהמקום אשר יקדישו לשכנו יהיה בתוך בני ישראל, שיקיפו המשכן בד' דגלים". (אור החיים שמות כה ח).
מרכז המחנה הוא מקום איסטרטגי. שם מקימה אומה את המבנה שמשקף את שחשוב לה ביותר. את השראת השכינה והקדושה כמרכז חיי האומה. 'המשכן שבלב המחנה' הוא כלב שבאמצע הגוף שמשפיע עליו ומעצב את דרכו. "ושכנתי - יספר איך ישכון הכבוד בתוך בני ישראל בהקים הדגלים". (אבן עזרא שמות כט מה).
בכך מהווה אסטרטגית 'המשכן בלב המחנה' חלק מתהליך הקמת האומה: "נמצא הבנין השלם והנורמלי של מציאותנו, כאשר המשכן - המקדש - במרכז הפנימי, ושבטי ישראל מסודרים מסביב". (שיחות הרב צבי יהודה על התורה נשא תשל"ד).
בלעם מזהה את אסטרטגית 'המשכן בלב המחנה' כאשר הוא צופה על מחנה ישראל, ומחפש את תורפותיו."וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ותהי עליו רוח אלהים". (במדבר כד ב). ונמצא מברך: "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל". (שם ה).
אסטרטגית 'המשכן בלב המחנה' נשמרה גם במהלך המסעות במדבר: "הסדר הזה יהיה בעת המסעות ג"כ, שאינו דומה לשאר דרכים, שאין כבוד ואין סדר למעלה ולקדימה, משום שאוהל מועד נוסע בתוך המחנות, ומלך הכבוד שרוי בתוכם, א"כ צריכין להיות בסדר חנייתן על ידו וכו'. שקדושת אהל מועד ומעלתו לא נסתלקה בנסיעתן". (משך חכמה במדבר א).
אסטרטגית 'המשכן בלב המחנה' מבטאת גם את היחוד הרוחני של תורת ישראל. לאחר משבר 'חטא העגל' ממקם משה "אהל מועד" מחוץ למחנה: "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש ד' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה" (שמות לג ז). ואילו בעת הקמת המשכן הוקם "אהל מועד" דווקא 'בלב המחנה'. בכך משתקפת התפיסה הרוחנית היחודית של האומה הישראלית. בשונה מהתפיסות רוחניות של אומות העולם שבהן הקדושה וההתעלות הרוחנית תלויה בהנתקות מהחברה האנושית ו'יציאה מן המחנה', ההתעלות הרוחנית וההתוועדות של האומה הישראלית עם אלקיה נעשית דווקא בתוך החברה והמציאות, ומתוכה, ומחזקת את החברה בכוחות רוחניים וקדושה, כ'לב באברים'. אל 'מחוץ למחנה' יוצאים ה'טמאים'.
שרשה של אסטרטגית 'המשכן בלב המחנה' בעולמות העליונים, סביב כסא הכבוד, להם מבקשת האומה הישראלית להתדמות: "ויראה שענין המחנות לא לבד היה מין הנהגה מדינית (חברתית) ראויה והגונה אבל גם כן היתה דוגמת העולם בכללו כי היה מחנה שכינה כנגד עולם המלאכים ומחנה לויה כנגד עולם האמצעי השמימיי והיה מחנה ישראל כנגד העולם השפל". (אברבנאל במדבר ב).
דבר זה נלמד מ'ספר יצירה' הקדמון: "ומשה סדר קהל זה במדבר כסדר גלגלי השמים ארבעה דגלים כנגד ארבעת רבעי השמים ושנים עשר שבט כנגד שנים עשר מזלות ומחנה הלוים בתוך המחנות כמו שכתוב בספר יצירה: "והיכל קדש מכון באמצע והאלהים נושא את כולם". (כוזרי - מאמר ג יז). והוא מוזכר אף במדרש: "ועוד ראיתי במדרש (במדב"ר ב ט), 'וכשם שברא הקדוש ברוך הוא ארבע רוחות בעולם כך סבב לכסאו ארבע חיות, ולמעלה מכלן כסא הכבוד, וכנגדן סדר הקדוש ברוך הוא הדגלים למשה'". (רמב"ן במדבר פרק ב).