נר תמיד להתמדה והתמודדות עם השחיקה

הפרשה בחיי המעשה – פרשת תצוה – זכור -  הרב אליעזר שנוולד - תש"פ

בתחילת פרשתנו מצווה התורה "להעלות נר תמיד" במנורת המשכן (שמות כז כ). מה ניתן ללמוד מציווי תמידי זה על ההתמודדויות עם אתגר קיום 'התורה בחיי המעשה'?

בציווי המקביל בפרשת אמור מדגישה התורה: "מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד יערוך אותו אהרן מערב עד בקר לפני ד' תמיד וגו'" (ויקרא כד ג). יש שפירשו את הציווי 'תמיד' שבפרשתנו - שידליקו את נרות המנורה באופן קבוע, גם אם הנרות לא אמורים לדלוק ברציפות לאורך כל היום (רש"י וא"ע כאן).  לעומתם יש מפרשים שמדובר בציווי על ה'נר המערבי' שיהיה דולק 'תמיד', ללא הפסק וממנו היו מדליקים את שאר הנרות: "שיהא נר מערבי תדיר וקתני התם: 'מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה, דאפילו ביום נמי מדליק נר מערבי לפי שהוא תמיד לעולם"  (רמב"ן שם). מהי משמעות העובדה שהנר המערבי צריך לדלוק 'תמיד' בלילות החורף הקרים והארוכים ובימי הקיץ הארוכים והמהבילים?

המנורה ואורה מהווים עבורנו מודל שממנו ניתן ללמוד על ההתמודדות עם אתגרים משתנים ועם השחיקה. "טעם המנורה על נרותיה הדולקים מתבאר מעצמו באור שהיא מפיצה וכו'. שהמנורה מייצגת את הרוח והדעת, וזאת במיוחד מתוך שמקום המנורה לפני ארון הברית של תורת ה', וכו'" (רש"ר הירש תרומה כה). לשלהבת הנר יש שני פנים: היא מייצרת חום ומאור. המאור הוא כנגד הדעת והחכמה ה'חום' כנגד 'חום' הלב, הרגש והעשיה מתוך התלהבות, שהוא הצד המשלים של הדעת.

ממבנה המנורה, מאורה וממקומה למדו חז"ל על הארת עולם החכמה והקדושה בחיים: "הרוצה להחכים ידרים" (בבא בתרא כה ב, שכן 'מנורת התמיד' נמצאת בדרום המשכן). המנורה מבטאת את הרוח שמניעה ומעוררת את האדם לפעולה: "האור מאיר ומעורר לחיים וכו' הרוח מעניק דעת, בינה, חכמה, ובעת ועונה אחת הוא הכוח המניע את הרצון המוסרי ואת המעשה המוסרי. וכו'. במובן זה מציין הרוח את היסוד המוליד את הכרעותינו לטוב או לרע. וכו'" (שם). אולם הוא לא רק מעורר ומניע אלא גם מתווה את הדרך ואת הכיוון הרוחני בחיים: "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי" (תהילים קיט). ועל כן המשמעות של 'נר התמיד' הוא מצד אחד כח מניע שאינו פוסק לעולם וגם מורה כיוון תמידי. בדומה לכוכב הצפון שמאיר בבהירות וברציפות לאורך הלילה, ומסייע למי שמנווט את דרכו בלילות חשוכים ובדרכים רבי מהמורות ומכשולים כדי לשמור על הכיוון הנכון ולהגיע למחוז חפצו. המנורה ואורה גם מלמדים אותנו על היציבות והדבקות בדרך: "המנורה היתה הכלי היחיד שכולו מתכת, כולו זהב, וכו'. ייחודה הוא בכך, שהחומר מייצג את תכונת החוזק, ההתמדה, תכונת דבר שאינו ניתן לשינוי, ואילו הצורה מייצגת את תכונת ההשתלמות וההתפתחות" (שם). מצד אחד היציבות הקשיחה והמתכתית של הדביקות בדרך ללא סטיה ממנה ומצד שני היא אינה מונעת את האפשרות הדינמית להתקדם לצמוח ולהתפתח בחיים.

השבת נקרא גם את פרשת זכור: "זכור את אשר עשה לך עמלך וגו' אשר קרך בדרך" (דברים כה יז). בחסידות בארו שעמלק גרם ל'קרור' 'חום' הלב וההתלהבות הנדרשת בעשיה הרוחנית: "ואמר 'אשר קרך' – שהקרירך, היינו שהביא קרירות ורפיון בלב, דזהו שורש עמלק לקרר הלב מלבקש ולהשתדל בדברי תורה והשגת השם יתברך" (רסיסי לילה - אות נב). 'חום' הלב הרגש וההתלהבות גם הם קשורים ל'חום' של שלהבת נרות המנורה.

בסדרת מאמרינו השנה אנו עוסקים בהתמודדות עם האתגר של יישום 'התורה בחיי המעשה' המודרניים. מחד התמודדות יום יומית אינטנסיבית עם מכלול אתגרי החיים התובעניים, ומאידך העדר זמן ופנאי נפשי לעסוק במילוי מצברים רוחניים. מצב זה עלול לגרום לשחיקה ולאבדן הדרגתי של נכסים והרגלים ערכיים ורוחניים. בדרך כלל אין מדובר בשינוי דרסטי ומיידי אלא בשינוי במינונים קטנים ולעיתים בלתי מורגשים שבעבור הזמן עלול להפוך לשינוי משמעותי שניתן להבחין בו. בתחילה הוא עלול לבוא לידי ביטוי  בהקפדה על קיום המצוות, על תפילות במנין ובכלל, על קביעות עיתים לתורה, על הרגלי התנהגות ומידות. ואם הוא לא יטופל הוא עלול להגיע גם לכדי שחיקה ברבדים יסודיים ועמוקים יותר בעולם הרוחני באמונה ובהזדהות עם העולם הדתי.

כדי להתמודד עם האתגר, יש לאמץ אל ליבנו את מודל המנורה וההתמדה של 'נר התמיד' שמאיר כל העת ומורה את הדרך. לדאוג לייצר בליבנו בהתמדה את המצפן הרוחני הפנימי שמכווין את החיים שמאפשר לנו להתמיד בה ולא לאבד את הכיוון. לשמר המאור שמאיר את הדעת ונותן את הכוחות להתמיד בדרך ואת חום הלב והרגש של ההתלהבות בעשיה הרוחנית. "'להעלות נר תמיד' רוצה לומר שלא תהיה כוונתכם רק להעלות הקדושה והאור העליון הנקרא נר. 'תמיד' - פירוש שתראה שלא תזוז ממך הקדושה והאור העליון לעולם" (נועם אלימלך תצוה). להתמיד ביצירת עוגן רוחני, 'נר תמיד', בתוך המציאות המשתנה והמאתגרת של החיים, בעליות ובירידות, שמייצב את כל המערכת האישית והרוחנית.