סוד קיומנו – פנימיות נסתרת נחשפת
פרשה ומימושה – שבת תרומה – ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ה
הרב אליעזר חיים שנוולד
לעלוי נשמת סַעַד בן דוד רסולי ז"ל
בתפילה להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.
אנו חיים "בתקופה תנכית" אנו עוברים אירועים היסטוריים דרמטיים בקצב מהיר שמשנים את המציאות, הגורמים לחוש השגחה אלוקית. בתוך האירועים המורכבים שאנו עוברים, המטלטלים את עולמנו, מתקיים ברור זהותי נוקב, מי אנחנו, מהי יהדותנו, ומה ייחודנו מול אויבנו ומול העולם שסביבנו. ישנה התעוררות לאמונה בקרב אנשים שלא הגדירו את עצמם כמאמינים עד היום. אלה שמגלים בעמקי נפשם את האמונה שנסתרה עד כה מתודעתם ומתחושתם. סקר שקיים המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן, תוך כדי המלחמה גילה ש"37% מבני 18-35 מדווחים על התגברות אמונתם באלוקים מאז פרוץ המלחמה, ו- 18% בקרב בני 56 ומעלה". כל מי ששהה בשטח בלחימה נוכח בהיקף הלוחמים שלבשו ציצית, שהצטרפו למעמדי התפילות היחידתיות לפני הכניסה ללחימה, ולמעמדי אמירת הגומל היחידתיות ביציאה ממנה. ולעומתם התפילות ההמוניות שהתקיימו בעורף.
בשבועות האחרונים אנו נחשפים לספורים מטלטלים ומופלאים של אחינו ואחיותנו, חטופינו היקרים ששרדו ושבו מהשבי. תאור התנאים והעינויים הנוראים, ומנגד התעצומות המופלאות הנסתרות שבמעמקי הנפש, שמהן שאבו כח להתמודד עם השבי הנורא. ספיר כהן סיפרה על אמירת פרק בתהילים שנתן לה את האמונה והכח בזמן החטיפה. שיר סיגל, בתו של קית' סיגל, סיפרה על התמודדותו הקשה בשבי ועל האמונה שגילה בסתרי נפשו ונתנה לו כוחות: "אבא חיפש בשבי את הזהות היהודית והוא מצא אותה בתפילות קטנות. הוא התחיל להגיד ברכות על האוכל כמו 'בורא מיני מזונות' שהוא לא אמר מעולם, ו'שמע ישראל' שהוא לא אמר בחיים שלו, הוא אמר שרצה בכל התופת הזאת להיזכר שהוא יהודי, שיש משמעות לעם שלו ולמקום ממנו הוא מגיע וזה חיזק אותו מאוד". זאת הארה שבאה מבפנים מסתרי הנפש, בחשכת המנהרות, לא היה מעורב בה כל גורם חיצוני, לא מלמד, לא ספר, או מחזיר בתשובה. "ממעמקים קראתיך ד'" (תהילים קל א).
שיר הוסיפה: "לאחר שהוא חזר שאלתי אותו: מה הוא רוצה שנעשה בארוחת שבת הראשונה ביחד? דמיינתי שהוא ירצה איזה תבשיל שהוא אוהב או חלה טובה. הוא ענה: 'את יודעת מה הכי אני רוצה שיהיה? כיפה וכוס לקידוש'!".
אגם ברגר סיפרה: "המחבלים הביאו לנו סידור שמצאו בשטח. וכו'. ואנחנו השתמשנו בו לאורך השבי. את רוב החגים ציינו. וכו'. עשינו את פסח ולא אכלתי חמץ, ביקשתי קמח תירס והשובים הביאו לי. באיזשהו מקום העריכו אותי יותר כי אני דתייה". "שמרתי כיפור, תענית אסתר, תשעה באב". היא קיבלה על עצמה את שמירת השבת בשבי: "להדליק אש בשבת פשוט לא הסכמתי. לא ראיתי טלוויזיה בשבת, וכו'. הייתה תקופה שהיו מביאים לנו נרות לפני שבת". אוהד בן עמי מקיבוץ בארי: "אני מרגיש שהאמונה בד' החזיקה אותי והצילה אותי. בזכות אלוקים אני נמצא פה בחזרה". גם עומר שם טוב החל לשמור שבת בשבי והתחזק. ועוד סיפורים רבים.
התורה מצוה על בנית כלי המשכן. הראשון ביניהם הוא ארון הברית. "שאין לך מקודש ומעולה בכל הכלים כמוהו" (רבנו בחיי דברים י א), שבו לוחות הברית, לוחות העדות. הוא מעיד על מתן תורת הקב"ה והתגלותו לעם ישראל במעמד הר סיני, "שזהו עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה לידי אמת" (רמב"ם אג' תימן), ממנו שואב עם ישראל את תעצומות אמונתו, את כוחו ויחודו, לאורך כל הדורות. אולם הלוחות אינן מוצגות בפומבי. הם מוצנעות בתוך הארון שעשוי משלוש שכבות: שכבה פנימית וחיצונית מזהב, וביניהן שכבה מעץ שיטים. הארון הסגור חבוי במקדש בחלקו הפנימי ביותר בקודש הקודשים, שלא ניתן להיכנס אליו. רק הכהן הגדול, פעם בשנה ביום הכיפורים, נכנס 'בחשאי', בשעה שרק הוא נמצא (ויקרא טז יז, יומא מד א). אולם בשעת משבר ומלחמה מוציאים את הארון ממקומו החבוי לשדה הקרב (שם ברבנו בחיי זהו הארון של משה, ולא של בצלאל) ובהוצאתו למלחמה אמר משה: "קומה ד' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך" (במדבר י לה). בשעת משבר יוצאים כוחות האמונה מן ההסתר כדי לקבל מהם כוחות ותעצומות.
"משנכנס אדר מרבים בשמחה" (תענית כט א) על הנס הגדול בימי מרדכי ואסתר והפרת עצת המן: "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב" (אסתר ט כב). ומאז ולדורות זהו חודש המסוגל להתגלות כוחו היחודי הנסתר של עם ישראל ולנצחונו על אוייביו: "בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה" (תענית כט ב). בפורים קוראים את מגילת אסתר – מגלת ההסתר (חולין קלט ב), ששמו של הקב"ה נסתר בו, ושותים יין "עד דלא ידע בן ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז ב). כי "נכנס יין יצא סוד" (סנהדרין לח א).