על טנק שנגנב תרומה וקדושה
הפרשה בחיי המעשה - לפרשת תרומה תשפ''ג
הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין
'מכון הראל' הוקם בחיספין בשנת תשנ"ז- 97 לזכר תלמידי קצין השריון ובן הישיבה סגן הראל שרם הי"ד שנפל בלבנון בשנת תשנ"ד 94. המכון שם לעצמו כמטרה לחזק בקרב החיילים והלוחמים את רוח הלחימה ותחושת השליחות מתוך אוצרות הרוח של מקורות היהדות. כמו כן, לחזק את המחויבות לשירות ערכי ומשמעותי ולתמוך ולחזק את עולמו הרוחני של החייל, מתוך עיסוק במורשת הקרב ומורשת הגבורה של הלוחמים בקרבות ברמת הגולן כולה.
באזור תל סקי ועליו התקיים קרב גבורה הירואי, בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, סיפור של הישרדות יוצאת דופן ושל רעות לוחמים והקרבה אישית למען חילוץ חברים לנשק. הקרב הנחוש גרם לעיכוב ההתקדמות הסורית בגזרה ועיכב דיביזיה סורית לממש את המשימה שלה לכבוש את דרום הגולן ולהגיע למורדות הגולן, דבר שהיה מונע אפשרות לפתוח בהתקפת הנגד בדרום הגולן שהתחילה יומיים אח"כ. במקביל לקרבות הגבורה שהתקיימו במרכז הגולן ובצפון הגולן גם יחד יצרו את התשית ל'מהפך' חסר התקדים שנוצר במלחמה, שהסתיים 40 ק"מ מדמשק.
בשנת תש"ס (2000) נסגר מוצב תל סקי, כמוצב צבאי פעיל. פניתי למפקד אוג' הגולן תא"ל צביקה גנדלמן, כדי להפוך אותו לאתר מורשת קרב, הנצחה, וחינוך. בניהול מכון הראל ובשותפות עם מוא"ז גולן. להמלצת האוגדה הצטרף גם אלוף הפיקוד גבי אשכנזי. והתל עבר לניהול 'מכון הראל', באישור משרד הביטחון. בחודש שבט תשס"א התקיים בתל סקי טכס הנחת אבן הפינה ועצרת זכרון רבת משתתפים. לאתר ולחדר הזכרון לנופלים ב17/1/01. בהשתתפות נציגי צה"ל ראש אגף בטחוני חברתי בילו מישורי, וראש המועצה. לפני הטכס התקיים יום עיון בהשתתפות הלוחמים, צוערי בה"ד 1, והמשפחות השכולות. חלק מהם היתה זו להם הפעם הראשונה שביקרו במקום ושמעו את הסיפור המלא מהחוקר אל"מ משה גבעתי. כחלק מהמחשת הקרב באתר החלטנו להביא לאתר מספר טנקים ונגמ"ש שדומים למה שהיה בקרב כדי שימחישו את הקרב. כך ביקשנו להמחיש שלבים שונים בקרב על התל ובאזור ואת המשמעות של גבורת הלוחמים והנופלים בקרב לגורל הקרב על דרום הגולן. צה"ל נרתם למשימה והביא לתל טנקים ונגמ"ש (בשני שלבים) שאנו פרקנו ומיקמנו אותם אישית. על התל עצמו, בהתאם לתצאו"ת מימי הקרב דאז. לעזרת המהלך נרתמה עמותת הלוחמים בראשותו של דן אלמגור והושקעו מליונים רבים בבניית האתר. כדי לחנך את הדורות הבאים על גבורת לוחמי התל בפרט ולוחמי מלחמת יוה"כ בכלל ולהצדיע ולהוקיר את גבורתם.
ב23 השנים מאז, עברו בתל רבבות רבות של מבקרים, מכל הגילאים, שהתוודעו לקרבות הגבורה, התקיימו עשרות עצרות זכרון ותפילה לזכר הנופלים ומעמדים של הוקרה והצדעה לגבורתם. סדרה פופולרית צולמה על התל, ומעל לכל הצלחנו למקום את המשפחות השכולות הכואבות ולהיות שותפים בכאבן על נפילת יקיריהן.
בפרשת תרומה אנו קוראים על התרומה של עם ישראל להקמת המשכן ולהשראת השכינה והקדושה במחנה. שלוש תרומות יש בה: מחצית השקל לאדנים, מחצית השקל לקרבנות, והתרומה "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" - מכל השבטים כולם, ללא הבדל. היא נועדה לגוף המשכן, כליו ובגדי הכהונה. זו היתה התרומה המרגשת באופן מיוחד, היא ה'לב' של התרומה והשראת השכינה והקדושה: "בנתינת כל אחד מישראל חלק זהב או כסף המשכן, יתן נדיבות ליבו מצורף לזהב או לכסף ומהזהב והכסף יעשה המשכן וכליו, ומהנדיבות לב משכן ובית מנוחה לחי עולמים וכו'. אין הדביקות של השי"ת עם בני ישראל מצד האפיריון, אלא מצד נדיבות לב אשר בתוכו וכו'. נמצא המשכן עצמו כמו הנר, והאהבה אשר מבנות ירושלים כמו השלהבת הקשורה בנר ככה. אל עבר פני ד' האירה האהבה ונדיבות לב עם בני ישראל וכו'. המשכן ימצאו שנים זה בתוך זה, הפנימי, רוחני מנדיבות לב בני ישראל, והחיצון מהנדבה הגשמית וכו'. ולכן נקראו מקדש ומשכן".
בימינו אין לנו מקדש. אבל יש לנו קדושה. של תורה ומצוות, של בתי כנסיות ובתי מדרשות. ויש גם קדושת ארץ ישראל ועם ישראל, וקדושת הגיבורים שנפלו על קידוש ד' למען מדינת ישראל. קדושה שבלב, משותפת, שאסור לפגוע בה. עלינו להוקיר את גבורתם ולחבק את המשפחות השכולות שנושאות את הכאב.
גניבת הטנק מאתר ההנצחה, הזכרון והגבורה בתל סקי היתה חצית קו אדום. ופגיעה ברגשות המשפחות השכולות.
מותר וצריך להתווכח. נכון שיהיו דעות נגד הרפומה ובעדה. מותר להפגין ולהביע דעה. צריך להוציא את צה"ל, מורשת הקרב, וזכרון הנופלים מתוך הויכוח הפוליטי. אסור שיהיו כלי פוליטי. ואסור שצד מסויים בויכוח ינכס אותם לעצמו, או יתיימר לדבר בשמם. הלוחמים באזור התל, ובמלחמה בכלל, באו מכל המגזרים ומכל העדות, דתיים וחילוניים, מישיבות, מבני עקיבא, מהקיבוצים ומהעירות, וכולם נלחמו כתף אל כתף. (למרות שגם אז היו חילוקי דעות פוליטיים לא פשוטים). כך צריך להיות גם בעתיד, כי בנפשנו הדבר.