מבחן הברית של היהודי הפוסט מודרני
הפרשה בחיי המעשה – משפטים תשפ"ב
הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין
נפש האדם מורכבת ויש בה ניגודים ומתחים בין מגמות ורצונות מנוגדים. אנו מבקשים להתמקד באחד מהם שמשפיע באופן ניכר על יחסי הגומלין בין איש לרעהו, ועל היכולת של אנשים לשתף פעולה ולהיעזר איש בזולתו.
מצד אחד: "נברא אדם יחידי, וכו'. ואין אחד מהן דומה לחבירו" (משנה סנהדרין ד ה), ומכאן נובע ש"דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר" (רמב"ם דעות א א). שוני זה בין בני האדם גורם לכך שיש רצונות וצרכים מנוגדים בין אנשים שונים. הוא גם הוא גורם לאדם לנטות לאינדיבידואליזם, להתמקד ב'אני' היחודי שלו, בצרכים ובאינטרסים של עצמו, מבלי להתחשב בצרכים של אחרים, ומבלי להתחייב להם על חשבונו.
מצד שני האדם הוא יצור חברתי: "כבר התבאר תכלית הביאור, שהאדם מדיני (חברתי א.ש.) בטבע, ושטבעו שיהיה מתקבץ (יחד לחברה א.ש.), ואינו כשאר בעלי החיים אשר אין לו הכרח להתקבץ" (מורה נבוכים ב מ). לאדם צורך קיומי בהשתייכות לחברה, ולשיתוף פעולה עם אנשים אחרים. הוא אינו יכול לחיות כ"רובינזון קרוזו", ולספק לעצמו, בעצמו, את כל צרכי הקיום הבסיסים שלו. החברתיות של האדם גורמת לו לאהוב להימצא בחברה, בעיקר בקרב הדומים לו.
שני קטבים אלה: האינדיבידואליזם והתלות בחברה, יוצרים ניגודיות ומתח: "שטבעו נותן שיהיה בין אישיו זה החילוף (ההבדל, שגורם לכל אחד לפעול להשגת רצונותיו וצרכיו היחודיים א.ש.), וטבעו צריך אל הקיבוץ צורך הכרחי" (שם).
ישנם כמה דרכים להסדיר את המתח. אחד מהם הוא להסדיר את היחסים הבין אישיים והחברתיים במסגרת של חוקים, משפטים וכללי מוסר, שמרסנים במידת מה את המאוויים האישיים ויוצרים מצע משותף ומוסכם. כמה מהם מובאים בתחילת פרשתנו ועל שמם היא נקראת פרשת משפטים.
דרך נוספת היא להשתית את היחסים הבין אישיים ואת שיתופי הפעולה בחוזים ובבריתות. בהם מגדירים את הצרכים של כל צד ואת המחוייבות ההדדית, מה כל אחד מחוייב לחברו, גם אם זה קשה לו, וגם אם זה לא תואם את מלא מאווייו, כדי לזכות מחברו בדבר שהוא זקוק לו. מעין עסקה של 'תן וקח'. בריתות של שיתופי פעולה נכרתות בין יחידים ובין אומות. השאיפה שהברית תחזיק לאורך זמן, ותחזיק מעמד גם כאשר ישתנה האינטרס של אחד הצדדים. יש מקרים בהם כדי לחזק את תוקפה של הברית מעגנים אותה בערבויות ובסנקציות אם לא יכובדו. המבחן של הברית וחוזקה הוא ב'שעת משבר' או בשעה שלאחד הצדדים לא משתלם יותר לעמוד בה.
בעידן הפוסט מודרני אנו מזהים קושי גובר בהתחייבויות ארוכות טווח, ובכריתת בריתות.
ישנן גם בריתות מסוג אחר. שהם ביטוי למחויבות עמוקה יותר, שאינה באה מתוך אינטרס. על ברית הנישואין נאמר: "והיא חברתך ואשת בריתך" (מלאכי ב יד). משום שבני הזוג כורתים ביניהם ברית נאמנות ומחוייבות הדדית. ברית שנועדה להישמר עד יומם האחרון, ואמורה לעמוד בכל המשברים שעלולים להיות להם בדרך. ברית עמוקה של דבקות ואהבה, ברית תובענית שאינה רק שותפות אינטרסים.
מעל לכל עומדת הברית של האדם עם אלוקיו. הנאמנות והמחוייבות של האדם לבוראו, ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו מתוך דבקות ואהבה, והקב"ה שומר בריתו איתנו ומקיימנו לנצח.
בסוף הפרשה אנו קוראים על 'ברית האגנות' בין עם ישראל והקב"ה על קיום המצוות:
"וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ד' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַד' פָּרִים. וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ד' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שמות כד ג- ז-ח)
חז"ל במכילתא והמפרשים חלקו בשאלה האם הברית מובאת במקומה: אחרי מעמד הר סיני, ולאחר הפירוט שמשה רבנו מפרט את המצוות אומרים ישראל 'נעשה ונשמע', וכורתים על כך ברית של תורה, בחיי המעשה (רשב"ם, א"ע, רמב"ן ועוד), או ש'אין מוקדם ומאוחר בתורה', ומדובר על ברית מקדימה, לפני מעמד הר סיני, ובזכות כריתת הברית עם ישראל זכה לקבל את התורה. (רש"י, חזקוני, ר' בחיי, העמק דבר). אנו מצווים על שמירת הברית לנצח: "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ד' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ד' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (ישעיהו נט כא). אולם מבחני הזמן והאתגרים שבכל דור מאתגרים את האדם מול הנאמנות והמחוייבות של הברית הנצחית מאז, ולא תמיד בהצלחה. לעתיד לבוא הקב"ה עתיד לחדש את הברית ואנחנו עתידים לקבלה באופן מותאם למצבנו:
"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ד' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם ד'.כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ד' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלקים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם" (ירמיה לא ל-לב).
הברית החדשה תהיה ברית שלא תופר עוד לעולם: "חידושה הוא, שתהיה קיימת לא תופר כמו שהופרה הברית שכרת ד' עם בני ישראל בהר סיני" (רד"ק שם). זאת תהיה ברית מתוך בחירה מלאה ותוך הפנמה לא מתוך אילוץ: "לא כברית אשר כרתי את אבותם - שאז לא היו עדיין מוכנים אל השלמות והתקון, כי זה היה ביום החזיקי בידים להוציאם מא"מ - שהחזקתים בידם בחוזק רב ובכח להוציאם קודם הזמן, כי לא היו ראויים אז רק שהוצרכתי להוציאם כדי שלא יתקלקלו לגמרי, אשר המה הפרו את בריתי - שאחר שהיה טבעם עוד מוכן אל הרע והיתה הבחירה בידם והיה הברית על תנאי המה הפרו אותו בשבטלו את התנאי, ואנכי בעלתי בם - בעל כרחם וכו'.
כי זאת הברית - וכו' נתתי את תורתי בקרבם - שיקיימו תורתי מצד הערת השכל עד שתהיה כדבר טבעי להם הנמצא בקרבם, ועל לבם אכתבנה - שלא תצטרך להכתב על הספר ובדיו כי תהיה כתובה על לבם, שהלב מצייר כח הבחירה והממשלה אשר בנפש שלא תתעורר אצלם בחירה הפך התורה, כי לבם יהיה מלא מחקי התורה הטבועה בלבם" (מלבי"ם שם).
בדור פוסט מודרני יש אתגר מיוחד של נאמנות ומחוייבות בכלל, ושל עמידה בה לאורך זמן, במיוחד כשאין מרגישים את האינטרס שבדבר. זהו מבחן מיוחד של דורנו, גם ביחס לברית הנישואין וגם ביחס ברית מול הקב"ה.