"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי וגו'". (שמות כא א).
פרשת משפטים סמוכה לפרשת יתרו ומתן תורה, ומשלימה אותה, על כן היא פותחת במילה המחברת "ואלה" המשפטים". "כל מקום שנא' "אלה" פסל את הראשונים, "ואלה" מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. (רש"י שמות כא א).
פרשת משפטים היא מעין 'השלמה' של עשרת הדברות (רמב"ן שם). שתי הפרשיות מהוות שני צדדים של אותה מטבע, מצוות שבין אדם למקום מחד גיסא, ואלו שבין אדם לחברו מאידך גיסא, ושניהם ניתנו מסיני: "הענין דיש מצות שבין אדם למקום ב"ה והוא עשרת הדברות, ויש בין אדם לחבירו והוא המשפטים. והם בחי' 'דרך ארץ' ושלימות האדם בעצמו והוא בחי' 'תורה שבעל פה'. ושניהם מהשי"ת כמ"ש: "ד' עוז לעמו יתן"- הוא התורה. "ד' יברך את עמו בשלום" - הם המשפטים". (שפת אמת משפטים - תרמ"ב).
על כן נשאלת השאלה: מדוע הפרשה שעוסקת במצוות שבין אדם לחברו פותחת דווקא במצוות "עבד עברי" ולא במצווה אחרת מבין המצוות המוזכרות בה?
"אומר לך כלל לפני שאחל לפרש. כי כל משפט או מצוה כל אחד עומד בפני עצמו. ואם יכולנו למצוא טעם למה דבק זה המשפט אל זה או זאת המצוה אל זאת נדבק בכל יכולתנו ואם לא יכולנו נחשוב כי החסרון בא מחוסר דעתנו". (אבן עזרא שמות כא ב).
עפ"י האבן עזרא מצוות עבד עברי משקפת בצורה מיוחדת ובאופן החד ביותר את האיסטרטגיה של 'הצדק החברתי' ומערכות היחסים שבין אדם לחברו, עפ"י התורה. בין היתר משום שבתוך מערכות היחסים בין אדם לחברו, עבדות היא הסיטואציה הקשה ביותר. "ואין לאדם בעולם יותר קשה עליו מהיותו ברשות אדם כמוהו. על כן החל משפט העבד". (א"ע שם).
'עבד עברי' נמכר ע"י בית הדין, כתוצאה ממעשה גניבה, או במקרה שהגיע למצב נואש מבחינה כלכלית שאינו יכול לקיים את עצמו. (רש"י שמות כא ב).
כדי להבין בצורה נכונה את המסר החברתי של מצוות עבד עברי, לשעתו ולדורות, עלינו לשרטט את הפרופיל של העבדות המדוברת, ולהשוות אותה לעבדות שהיתה מקובלת בעולם העתיק. במקומות מסויימים (ו"נאורים") היא נמשכה עד לפני זמן לא רב.
העבדים היו אלה שבאו מהמעמדות הנמוכים או מעמים שנכבשו בכח הזרוע. (פעמים שהעבדות היתה סוג של ענישה למי שהתדרדר לפלילים). העבדים 'נסחרו' ב'שוק עבדים', בדומה לבהמות עבודה, על פי המראה החיצוני וכח העבודה שלהם. גופם היה קנוי לאדונם, היחס אליהם היה כשל בני אדם נחותים. הם היו חסרי זכויות יסוד, והיה ניתן להשפילם. אדוניהם, בשר ודם כמותם, התייחסו אליהם בעריצות ולעיתים אף באכזריות וברשעות.
לעומתם, התורה מביעה מורת רוח מהמעמד של העבד המצוי, שפוגע בצלם האנוש שלו, ומבקשת לעצב מודל מנוגד לחלוטין.
בפרשה המקבילה בספר דברים נקרא עבד עברי "אחיך": "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה". (דברים טו יב).
ה"עבד העברי" של התורה שנמכר בגניבתו דומה יותר לעובד שכיר, שעבודתו קצובה בזמן, בשש שנים, או עד היובל, כאנטי-תיזה לעבד.
איסטרטגיה משפטית ש'יש לה 'אל-הים'
פרשת משפטים
האסטרטגיה של מערכת המשפט העברי
פרשת משפטים עוסקת בדיני ממונות שבין אדם לחברו. בינות לפסוקים גם מבצבצת התפיסה הכוללת, עקרונות היסוד של משפט התורה.
לכל עם ומדינה ספר חוקים משלו ושיטה משפטית משלו. בשנים האחרונות תופסת מערכת המשפט מקום אסטרטגי מרכזי בחברה ובמערכות המדינה בארץ ובעולם. היא כבר מזמן לא רק כלי לברור סכסוכים והסדרת יחסי הגומלין בחברה, אלא כלי רב עוצמה שמשפיע על ההתנהלות.
גם למערכות המשפט אמורה להיות איסטרטגיה משפטית. מערכות המשפט אמורות לבסס את החוקים על עקרונות יסוד משפטיות, חוקה וחוקי יסוד. אלה מושפעים, בדרך כלל, מתרבותם ומתפיסת עולמם, ומבוססים על הגיון אנושי, חברתי ומוסרי ונועדו בעיקר ליצור סדר ציבורי וחברתי. ספר החוקים נוצר בצורה אבולוציונית ע"י המחוקקים ומושפעת משינויי הזמן ומתקדימים שונים.
מהי האיסטרטגיה המשפטית של משפטי התורה?
פרשת משפטים סמוכה למתן תורה. המקור לספר החוקים ולמערכת המשפט העברי הוא 'תורה מן השמים', ולא מערכת של משפט אנושי הגיוני ותקדימי. "ואלה המשפטים: ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". (רש"י שמות כא א).
כבר בפתיחת הפרשה נסמכו ה'משפטים' ל'מצות המזבח'. מכך למדו חכמים שיש למקם את "הסנהדרין אצל המזבח". (רש"י שם)
סמיכות המקום נועדה ליצור זיקה איסטרטגית מתמשכת בין השראת השכינה במקדש ומערכת המשפט. בניגוד לגישה של 'הפרדת רשויות' בין הרשות השופטת לשאר הרשויות החיוניות שמובילות את החברה, התורה מבקשת ליצור זיקה מהותית ואיסטרטגית בין הרשות השופטת לבין המקדש. בין מהות המשפט בישראל לבין הקודש.
בהמשך הפרשה מכנה התורה מספר פעמים את הפניה לבית המשפט, לדיון משפטי בדיני ממונות, כפניה לאלקים: "והגישו אדוניו אל האלוקים" (שמות כא ו). "אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלוקים, אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. וגו'. עד האלוקים יבוא דבר שניהם, אשר ירשיעון אלוקים ישלם שנים לרעהו". (שמות כב ז). ה'אבן עזרא' מפרש זאת בהקשר של מקור המשפט העברי, שהדיינים הם "מקיימי משפט אלקים בארץ". (אבן עזרא, הארוך כא ו) אולם הרמב"ן מפרש שהתורה באה "לרמוז כי האלהים יהיה עמהם בדבר המשפט, הוא יצדיק והוא ירשיע. וכו', כי האלהים הוא השופט" (רמב"ן שם). כי "אלקים ניצב בעדת א-ל בקרב אלקים ישפוט" (תהלים פב א).
התהליך המשפטי בבית הדין יוצא מנקודת ההנחה שיש מעורבות אלקית אקטיבית בתהליך התדיינות המשפטית. המעורבות הזו מצביעה על השוני במהות המשפט בישראל: "המשפטים האלהיים, מתוך שהם נובעים ממקור האמת העליונה, אין מטרתם רק מטרה קרובה, לישר סכסוכים ארעיים, ההוים בחיי בני אדם, אלא הם הולכים להעלות את החיים ואת ההויה כולה, מיסוד האמת העליונה הטבועה בהם. הרי הם משרים את השכינה בעולם ומעלים ע"י השפעתם את האדם ואת העולם, מבירא עמיקתא, אשר נפל בחטאו ורשעו, לאיגרא רמא, של אור הקדושה העליונה וזיו עדן קודש קדשים". (הרב קוק זצ"ל עו"ר ח"ב עמ נ"ט).
ההתנהלות החברתית בישראל, ובכללה גם ההתדיינות המשפטית, מבקשים את קרבת אלקים. "וזה שנתיחדה בו תורתנו הקדושה מנמוסי (מחוקי) האומות, שאין להם עסק בזה כלל, כי אם בתקון ענין קבוצם (שמירת הסדר הציבורי). וכו'. ואני מבאר עוד זה ואומר, שכמו שנתיחדה תורתנו מבין נמוסי אומות העולם – במצות וחקים, אין ענינם תקון מדיני (חברתי) כלל, אבל הנמשך מהם הוא חול השפע האלהי באומתנו והדבקו עמנו, בין שיראה הענין ההוא לעינינו כעניני הקרבנות וכל הנעשה במקדש, בין שלא יראה כיתר החוקים שלא נתגלה טעמם". (דרשות הר"ן דרוש י"א).
העקרונות היחודיים של המשפט העברי באים לידי ביטוי באופן מיוחד בדיני ממונות המפורטים בפרשתניו: "חשיבות מיוחדה יש להם לדיני ממונות, שבהם מסתמנת באמת ההתיחדות האמתית של תורת ישראל, שהיא כוללת ומקיפה ומסדרת ומאירה ברום עזה וטהרתה גם את כל פרטי החיים המעשיים, גם שבין אדם לחברו, ומטביעה עליהם את חותמה המיוחד, שבאמת דוקא תורה מן השמים ראויה לזה, ודוקא משה רבנו אדון הנביאים, שנבואתו במראה ולא בחידות, לא בביטול החושים כי אם בהתקדשותם והתטהרותם, דוקא הוא היה ראוי לקבלה. משפטים הוא באמצע התורה, וצריך לדיני ממונות סמוכים ממשה רבנו איש האלהים". (מרן הרב צבי יהודה קוק זצ"ל אור לנתיבתי ז. דיני ממונות)
בית הדין העברי דומה יותר לבית כנסת, שמבקש להשרות שכינה, מלבית משפט פורמלי. בכך מוסברים דינים מיוחדים של המשפט העברי, כמו "עדים זוממין" וכו'. וכן גם ההתנהלות המתבקשת בבית הדין: "מצוה בנדונין שיעמדו ולא ישבו, ויראו עצמן כאלו הן עומדין לפני הקב"ה שנאמר לפני ד'". (תנחומא משפטים ו). וכך גם הדיין: "שבשעה שדיין מכיר פנים ומקלקל את הדין מסלק את השכינה" (תנחומא משפטים ד). ו"ידוע כי המשפט מכון כסא הכבוד, שנאמר: צדק ומשפט מכון כסאך, ומי שהוא מעמיד המשפט הוא מעמיד הכסא, ומי שהוא מטה המשפט ופוגם אותו הוא פוגם את הכסא" (ר' בחיי כד הקמח עמ' קכ"ז)
ו"כל בית דין של ישראל שהוא הגון שכינה עמהם, לפיכך צריכין הדיינים לישב באימה ויראה ועטיפה וכובד ראש ואסור להקל ראש או לשחק או לספר בשיחה בטילה בבית דין אלא בדברי תורה וחכמה". (רמב"ם סנהדרין ג ז). וכן: "לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו על צוארו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, וידע את מי הוא דן ולפני מי הוא דן ומי עתיד להפרע ממנו אם נטה מקו האמת שנאמר אלהים נצב בעדת אל".(רמב"ם סנהדרין כג ח).
כל אלה יוצרים אטמוספירה משפטית וחברתית שונה, אליה אנו מתגעגעים ומתפללים: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה".