'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה - לפרשת יתרו – תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

לע"נ יקירנו הרב זאב קרוב ז"ל

החלק המרכזי של פרשת יתרו עוסק במתן תורה במעמד הר סיני ובבחירה של עם ישראל לקבל את התורה. הבחירה של עם ישראל לקבל את התורה היתה בחירה מכוננת שמהווה שיא של הבחירה האנושית בהיסטוריה. את השלכותיה הרלוונטיות הננו חיים וחווים מידי יום דורות רבים אחריה.

לבחירה של עם ישראל קדם, עפ"י חז"ל, מהלך בו התאפשר לכל האומות לבחור בתורה, וכל אחת, נמנעה מטעמיה. (עי' ברמח"ל דרך ד' ח"ב פ"ד, שערב מתן תורה היתה אפשרות ממשית לכל האומות לבחור בתורה).

הבחירה בתורה היתה בחירה כוללת של דרך חיים המקיפה במצוותיה את כלל חיי האדם מרגע היוולדו ועד יומו האחרון, ולא רק בחירה נקודתית בדבר אחד או שנים.

היתה זו בחירה קולקטיבית של עם שבחר בתורה כדרך חייו כקולקטיב, "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י שמות יט ב) ולא כבחירה של אוסף יחידים. "'וישם לפניהם את כל הדברים האלה' טעמו - שאמר להם: הנה נתתי לפניכם הדברים, בחרו לכם היום אם תעשון כן, ולכן ענו אותו: 'כל אשר דבר ד' נעשה' וכו'. וכן טעם 'ויענו כל העם יחדיו', כי משה קרא לזקני העם שהם חכמיהם ושופטיהם, כי להם הבחירה, ושם לפניהם כל הדברים האלה במעמד כל העדה, כי על כלם ציוה: 'כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל' (פסוק ג), והם לא המתינו לעצה ובחירה, 'ויענו כל העם יחדו' ויאמרו למקטון ועד גדול 'כל אשר דבר ד' נעשה', וכן אמר עוד (להלן כד ג): 'ויען כל העם קול אחד ויאמרו'" (רמב"ן שמות יט ז). לרמת אחדות קולקטיבית זו הגיע עם ישראל רק כשנסעו מרפידים להר סיני: "ביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים, והיו חולקין זה על זה וכו'. שהיו נוסעים במריבה וחונים במריבה. כשבאו לרפידים הושוו כולם ונעשו אגודה אחת" (תנחומא ישן יתרו ט).

הבחירה בתורה היתה בחירה מחייבת ותובענית במיוחד, התחייבות להווה ולעתיד הרחוק. היתה זו בחירה יוצאת דופן של "נעשה ונשמע"- שבה עם ישראל קיבל על עצמו את הדרך של התורה, ככלל, והתחייב לקיים אותה עוד בטרם ידע את פרטיה: "ויבוא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ד'. ויענו כל העם יחדיו ויאמרו: כל אשר דבר ד' נעשה! וישב משה את דברי העם אל ד'" (שמות יט ז-ח). "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ד' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו: כל הדברים אשר דבר ד' נעשה" (שמות כד ג). "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו: כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע" (שמות שם ז).

בסוג בחירה של 'נעשה ונשמע' הגיעה למיצוי תכונת הבחירה האנושית, שהתנשאה לגובה של הבחירה שמגיעה לדפוסי ההתנהלות של העולם המלאכי שהוא כל כך גבוה עד שמנקודת המבט האנושית הוא נראה ככזה שאין בו בחירה כלל:  בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו! דכתיב: 'ברכו ד' מלאכיו גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו' ברישא 'עושי' והדר 'לשמע'" (שבת פח א). ועל כך ציינו אותם המלאכים: "בשעה שהקדימו ישראל 'נעשה' ל'נשמע' באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד 'נעשה' ואחד כנגד 'נשמע'" (שבת שם). הרב קוק זצ"ל מבאר שסוג כזה של בחירה יכול להתקיים רק כאשר קיימת שייכות כללית ומתוך שכנוע פנימי עמוק, אמון ואמונה בקב"ה. (עין איה  שם).

חז"ל חושפים בפנינו שהבחירה בתורה היתה בחירה בעל השפעה על המימד הקוסמי. והעניקה לעולם את זכות בריאתו וקיומו למפרע: "מאי דכתיב: 'ויהי ערב ויהי בקר יום השישי' - ה"א יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו" (שבת שם).

הבחירה בתורה מהדהדת מאז ולתמיד, לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל. כביכול היא חוזרת ומתרחשת מידי יום שבו כל יהודי ממשיך לבחור לחיות על פי מצוות התורה. "'ביום הזה באו מדבר סיני' (שמות יט א) וכי ביום הזה באו? אלא כשתהא למד דברי לא יהו בעיניך ישנים אלא כאילו היום ניתנה תורה! ביום ההוא אין כתיב כאן אלא 'ביום הזה' (שם)" (פסיקתא דרב כהנא - יב כא).

זכות הבחירה בתורה במתכונת של 'נעשה ונשמע' עומדת לעם ישראל לנצח. "א"ר לוי כל פעולות טובות ונחמות שהקב"ה עתיד לעשות עם ישראל אינן אלא בשכר פעיה אחת שפעיתם לפני בסיני ואמרתם: 'כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע' (שמות כד ז)" (פסיקתא דרב כהנא ט ד).