בחירה שבטית מכריעה

'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה - לפרשת בשלח – תשע"ח  – הרב אליעזר שנוולד

גולת הכותרת של פרשתנו היא נס קריעת ים סוף. הנס של קריעת הים להצלת עם ישראל,  והטבעת פרעה וצבאו. אחד הניסים הדרמטיים והמופלאים ששינה את חוקי הטבע. קריעת ים סוף היה השלב הסופי והמכריע במהלך היציאה ממצרים שגרם לה להיות עובדה בלתי הפיכה. "אמת ממצרים גאלתנו ד' אלקינו. מבית עבדים פדיתנו. כל בכוריהם הרגת ובכורך ישראל גאלת. וים סוף להם בקעת. וזדים טבעת. וידידים עברו ים. ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר".

נס זה גם יצר הרתעה לטווח ארוך בקרב עמי האזור: "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יואחזמו רעד נמוגו כל ישבי כנען. תיפול עליהם אימתה ופחד, וגו'" (שמות טו יד-טו).

אנו עוסקים בסוגיות הבחירה החופשית בפרשיות השבוע. אנו מבקשים לבאר על פי חז"ל את כוחה של הבחירה האנושית אשר קבעה באיזה אופן יתחולל הנס האלוקי של קריעת ים סוף. במקרה זה מדובר על בחירה שבטית של שבט אחד בישראל.

הנס יוצא הדופן של קריעת ים סוף שמשנה סדרי בראשית הביא את חז"ל לדון בשאלה האם הנס הוא שינוי הטבע באופן מוחלט או שהוא טבוע כאופציה בחוקי הטבע כבר מששת ימי בראשית, והוא יוצא אל הפועל בעת שהדבר נצרך: "אמר ר' יוחנן: תנאין התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיהא נקרע לפני ישראל. הדא הוא דכתיב (שמות יד): 'וישב הים לאיתנו', 'לתנאו' שהתנה עמו. אמר רבי ירמיה בן אלעזר: לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית. הדא הוא דכתיב (ישעיה מה): 'אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי'  - מידי 'נטו שמים וכל צבאם צויתי'. 'צויתי' את הים שיהיה נקרע לפני ישראל. 'צויתי' את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה. וכו'" (בראשית רבה ה ה). עפ"י הרמב"ם בכל בריאה של כל יום מששת ימי הבריאה התנה הקב"ה עמה שבעת הצורך כשידרש היא תשנה את טבעה באופן שידרש: "כבר זכרנו לך בפרק השמיני שהם לא יאמינו בחידוש הרצון בכל עת, אבל בתחילת עשיית הדברים שם בטבע שיעשה בהם כל מה שיעשה הן יהיה הדבר שיעשה תמידי. והוא הדבר הטבעי. או יהיה חידוש לעתים רחוקים והוא המופת הכל בשווה על כל אמרו שביום השישי שם בטבע הארץ שתשתקע קרח ועדתו, ולבאר שיוציא המים, ולאתון שידבר, וכן השאר. וכו'. ואולי תאמר אחרי שכל הנפלאות כולם הושמו בטבעי הדברים ההם מששת ימי בראשית למה ייחד אלו העשרה (שנאמר במשנה שנבראו בין השמשות א.ש.), דע שלא ייחדם לומר שאין שום מופת שהושם בטבע הדברים רק אלו, אבל אמר שאלו נעשו בין השמשות לבד, ושאר הנפלאות והמופתים הושמו בטבעי הדברים אשר נעשו בו בעת העשותם תחילה, ואמרו על דרך משל שיום שני בהחלק המים הושם בטבע שיחלק ים סוף למשה והירדן ליהושע וכן לאלישע, ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד בזמן פלוני בדבר יהושע אליו, וכן שאר הנפלאות מלבד אלו העשרה שהושמו בטבעי הדברים ההם בין השמשות" (פירוש המשניות לרמב"ם אבות ה ו). האופציה לקריעת ים סוף היתה מוכנה ומובנית בטבע המים והים כבר בבריאה ביום שני לששת ימי בראשית: "כבר ידעת מדברי החכמים ז"ל שעם היות רצון הבורא יתברך שיונחו הדברים מעת הבריאה ואילך על טבעם היה רצונו ג"כ לפי אמונת תורתינו הקדושה שישתנו הטבעים בעת מן העתים לרצונו ואין בשנוי הטבע ההוא שנוי רצון וכאומרם ז"ל (בב"ר פ"ה סי' ד'): 'אמר ר' יונתן תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית עם הים שיהא נקרע לפני ישראל וכו'" (המאירי אבות ה ו).

אולם למרות שמדובר באירוע רב עוצמה שהוכן כבר בטבע העולם, הוא מעוצב לבסוף כתוצאה מהבחירה של עם ישראל בעת שעמד על שפת הים. מכאן ניתן ללמוד על העוצמה של הבחירה האנושית.

חז"ל חלקו בשאלה מי היה השבט הראשון שנכנס לים סוף וגרם לקריעתו: "רבי מאיר אומר בלשון אחד: כשעמדו שבטים על הים זה אומר: אני יורד תחלה לים! וזה אומר: אני יורד תחלה לים! מתוך שהיו עומדין וצווחין קפץ שבטו של בנימן וירד לים תחלה וכו'. התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים  וכו'. (מכילתא פרשת בשלח פרשה ה). רבי מאיר ממשיל את הויכוח בין שבט יהודה לשבט בנימין במשל: "משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן נכנס לחדרו בלילה אמר לקטן העמידני עם הנץ החמה ואמר לגדול העמידני בשלש שעות בא קטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול אמר לו לא אמר לי אלא בשלש שעות ביום והקטן אומר לו אמר לי עם הנץ החמה. מתוך שהיו עומדין צווחין ננער אביהם. אמר להם: בני שניכם לא כוונתם אלא לכבודי אף אני לא אקפח שכרכם! כך אמר הקדוש ברוך הוא: מה שכר יטלו בני בנימן שירדו לים תחלה שרת שכינה בחלקו וכו'. ומה שכר נטלו שבטו של יהודה שהיו רוגמין אותם זכו למלכות, וכו'" (מכילתא פרשת בשלח פרשה ה). לפי דעתו של רבי מאיר שבט בנימין הוא זה שקפץ ראשון למים וגרם לקריעת ים סוף. אולם יש לבאר את המשל שהביא שם.

רבי יהודה חולק שם על דעתו של רבי מאיר. ובהמשך מביאה המכילתא גם את דעתו של רבי טרפון ששבט יהודה בהנהגתו של נחשון בן עמינדב הם שקפצו ראשונים: "אמרו לו: רבי למדנו באיזו זכות זכה (יהודה) למלכות? אמר להם כשעמדו שבטים על הים זה אומר: אני יורד תחלה! וזה אומר: אני יורד תחלה! וכו'. מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו קפץ נחשון בן עמינדב (נשיא שבט יהודה א.ש.) ושבטו אחריו לתוך גלי הים לפיכך זכה למלכות. וכו'. אמר להם הקדוש ברוך הוא: מי שקידש שמי על הים יבא וימשול על ישראל" (מכילתא שם).

הנצי"ב מבאר בדרכו כיצד הבחירה האנושית עיצבה את המהלך האלוקי בקריעת ים סוף, והכריעה בין שתי האפשרויות להתקיימותו, לאור דברי רבי מאיר: "אבל הענין שגם קריעת ים סוף היה מיועד להיות באחד משני אופנים: אם בהנהגת נס נסתר סמוך להליכות הטבע. ועל זה הקדים הקב"ה רוח קדים עזה כל הלילה ומייבש והולך לאט לאט. אם בדרך נס נגלה שבשעת קפיצה בעומק הים יהא נקרע. והכל לפי הכנה של ישראל. אם לא ימסרו נפשם באמונה לקפוץ בים. אזי יהא בדרך השגחה פרטית על הליכות הטבע. ואם ימסרו נפשם באמונה אזי בעל כרחו יהא נקרא פתאום. והיה דעת שבט יהודה שכבודו של הקב"ה להמעיט הנס כל האפשר. על כן אין ראוי לקפוץ בים עד שיתייבש ע"י הרוח, והיה נצרך עוד לשהוי איזה שעות, ואז ילכו תחלה כאשר יהודה גבר באחיו. אבל דעת בנימין היה שכבודו של הקב"ה הוא הראות נס נגלה. על כן אין רצונם לשהות כלל. ואחר דשבט יהודה לא היה ברצונם לילך עתה על כן ילכו הם תחלה. והנה קפץ שבטו של בנימין ונקרע פתאום. והיינו מכוין להמשל שהמלך צוה לבנו הגדול להקיצו בשלש שעות ביום כדרכן של מלכים. כך נתן הקב"ה דעת ורצון שבט הגדול שהוא יהודה להלוך בהליכות הטבע להראות שהקב"ה מהווה הכל והטבע בידו. ונתן דעת ורצון שבט הקטן שהוא בנימין להתהלך בדרך גבוה ונעלה להראות שהקב"ה אדון הכל ומשדד הטבע לגמרי. על כן נתן הקב"ה ליהודה מלכות בית דוד שמתהלך בדרך הטבע כמו שנתבאר לעיל. ולבנימין נתן בית המקדש שניסים קבועים היו בו" ('הרחב דבר' דברים לג יב).

השבטים חלקו ביניהם כיצד אמור הנס להתרחש, האם בנס נגלה וללא נגיעה לדרכי הטבע או בנס הקרוב לדרכי הטבע. שתי הדרכים המאפיינות את שבטי בנימין ויהודה היו אפשריות. אולם הקדמתו של שבט בנימין היא זו שהכריעה לבסוף את אופן התרחשות הנס. פירושו של הנצי"ב תואם את שיטתו שהוזכרה גם בפרשיות קודמות. בדבר השפעת הבחירה האנושית על עיצוב המהלכים האלוקיים בעולם.

בהמשך לדברי הנצי"ב ניתן לומר שהשפעת הבחירה של בנימין לקפוץ תחילה ולגרום לנס לקרות בדרך של נס נגלה, ולא קרוב לדרך הטבע, השפיעה גם על עוצמת הפלא וההרתעה של עמי האזור, לטווח הארוך, גם ארבעים שנים אח"כ, כפי שסיפרה רחב למרגלי יהושוע: "ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן יהוה לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל ישבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש יהוה את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים וגו'" (יהושע ב ט-י).

גם לדעת רבי טרפון השפיעה הבחירה של שבט יהודה להקדים לקפוץ על קריעת ים סוף ועל עיצוב העתיד. משום שבכך זכה שבט יהודה למלכות על כל שאר שבטי ישראל לנצח.