שירת המסע אל הארץ הטובה
הפרשה בחיי המעשה – בשלח-שירה – ט"ו בשבט תשפ"ב
הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין
אין לך דבר כמו שירה ונגינה שבכוחן להשפיע על מצב רוחו של האדם מקצה לקצה, ולהעלות חיוך על שפתיים כבויות. כאשר שרתה רוח הנכאים על שאול ביקשו עבורו: "אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר. וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹקִים רָעָה וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ" (שמואל א טז טו).
מיומו הראשון של האדם בעולם כמה מופלאה ומרגיעה היא שירת האם לפרי בטנה. וכך בכל עת בעת שמחה ובעת תוגה. לא בכדי אנו מדמים את מהלך החיים של האדם ומשמעותם ואת יצירתו בחייו, כ'שירת חייו'.
אין לך דבר כמו מילות השירה שבאות מתוך עומק הנשמה, בטהרת הלב, שבכוחן לרומם את הרוח לגבהים ולתובנות שאין בכוחה של ההתבטאות הרגילה, של הפרוזה. בכוחן להעצים את הנפש ולרענן כוחות יגעים ושחוקים, ולתת לחיים משמעות נעלה. יעידו על כך ההיקפים של צריכת הנגינה המוזיקאלית והשירה.
כביחיד כן בציבור גדול כוחה של השירה שבאה מרוח גבוהה וערכית, של משוררים שמרוממים את רוחו של העם.
הרב קוק זצ"ל היה בעל נשמה של משורר, והשתוקק שיקום משורר בעל נפש גבוה, שישורר את שירת התשובה והתחיה: "וקום יקום לנו משורר התשובה, שהוא יהיה משורר החיים, משורר התחיה, משוררה של הנשמה הלאומית ההולכת להיגאל" (אורות התשובה יז ה).
פסקול שירי החלוצים ליווה את אתגרי החלוצים בבנין המושבות וחרישת התלמים בשדה, הפיח בהם עוז ותעצומות, חזון ותקוה, שלהם נזקקו.
וכך בכל מסע האומה לדורותיה. לדוגמה, השיר 'ירושלים של זהב' רומם את רוח העם מחרדות ערב מלחמת ששת הימים, וליווה את הלוחמים כהמנון, שנתן להם כוח ותעצומות נפש בלחימה, לעיתים יותר מכל מילים של חיזוק, נאום או שיח.
הרב נריה זצ"ל כשהיה מגיע לשוחח עם תלמידים בישיבות היה נוהג לפתוח בשיר, שכולם ישירו ביחד, ולעיתים גם מלמד שיר חדש. הוא החשיב את הערך החינוכי של השירה לא פחות מגוף השיחה ותוכנה. שמעתי שהרב נריה זצ"ל הגיע פעם לבקר באולפנית בטבריה והבנות ישבו בהפסקה באמפי שרו וניגנו. אמר הרב לראש האולפנית: מוסד שבו יושבות בנות בהפסקה ושרות, חזקה עליו שיצליח במשימתו החינוכית.
שבת בשלח נקראת גם 'שבת שירה', משום שאנו קוראים בה את שירת הים על קריעת ים סוף. אולם היא גם הזדמנות לעסוק ולהתבונן בערכה של השירה ותרומתה לחיינו הפרטיים והלאומיים.
שני חלקים לשירה. הראשון הוא שירת הודיה על נס קריעת ים סוף. ובחלקה השני על המסע לארץ ישראל: "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ. וגו'. תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְדֹוָד מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ" (שמות טו יג, יז). "מנהל אתה את ישראל עכשיו כדי להכניסם ולהורישם את ארץ כנען שהוא נוה קדשך" (רשב"ם שם). המסע לארץ הטובה, היתה התכלית של יציאת מצרים, כפי שנאמר במעמד הסנה: "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וגו'. וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג ז). כשם שפרשת לך-לך היא המסע של אברהם ומשפחתו לא"י ואל הלא נודע, כך פרשת בשלח היא מסע האומה אל א"י ואל הלא נודע. שירת קריעת ים סוף היתה על ההתגברות על המכשול בדרך לארץ.
ביום שני יחול ט"ו בשבט, ר"ה לאילנות, חגה של ארץ ישראל ופירותיה, והמצוות התלויות בארץ. יעקב אבינו מכנה את פירות הארץ - 'זמרת הארץ': "קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" (בראשית מג יא). "מזמרת [הארץ] - לשון שבח וזמר, ממה שבני אדם רגילין לשבח בהם את הארץ, שאומרים 'כמה טובה ארץ ישראל שיש בה פירות טובות כאילו', ומזמרין ומשבחין את הארץ" (בכור שור שם). מנהג הנטיעות בט"ו בשבט עם התחדשות הציונות היה חלק מהמסע האוהב לא"י, ולהכאת השורשים באדמתה האהובה. 'זמרת הארץ' הולכת ונמשכת כ'מרש המסע לירושת הארץ', בשירת משורריה טהורי הלבב, משירת ריה"ל עד משוררי זמננו, המשוררים את שירת האהבה לארץ ישראל - 'ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה'. שבכל דור קמים אויבים המבקשים לרשתה ממנו. שירת המסע בארץ שנקנית מתוך ההתהלכות בה 'בתרמיל ובמקל' כדי 'לפגוש בדרך שוב את ארץ ישראל', מתוך ההתיישבות וגם מתוך המלחמות עליה.
כי מאז ועד היום המסע לא תם ולא נדם שירו.