ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

Select your language

לימוד תורה

אובססית הרבנים

פרשה ומימושה - לפרשת בא - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט

פרשת בא מסיימת את תקופת עשרת המכות. כשנה אינטנסיבית שבה משה רבנו מנהל תהליך פוליטי מדיני מול פרעה: "מכות מצרים י"ב חדשים, וכו'" (סדר עולם רבה פרק ג). תקופה בעלת אופי מיוחד ואתגרי למנהיגות של משה רבנו. כל מכה היתה כרוכה ביכולת לנהל משא ומתן מקדים, ומפגשי פסגה רמי מעלה עם פרעה: "רבי יהודה ורבי נחמיה: אחד מהם אומר: כ"ד ימים היה מתרה בהם עד שלא בא המכה ושבעה ימים המכה משמשת בהם, ואחד מהם אומר: ז' ימים מתרה בהם וכ"ד ימים הייתה המכה משמשת בהם" (שמו"ר ט יב). בסוף תקופת עשרת המכות פרעה נכנע ללחץ ומסכים, מרצונו, להוציא את עם ישראל ממצרים. מהיציאה ממצרים ואילך מתחיל פרק חדש ובעל אופי שונה במנהיגותו של משה רבנו. הנהגה לאומית של עם ישראל בתהליך התגבשותו כעם של בני חורין.

תוך כדי הפרשה בא לידי ביטוי צד נוסף במנהיגות של משה רבנו מנהיגותו התורנית. משה רבנו מצווה לראשונה, את עם ישראל מספר מצוות: קידוש החודש, קרבן פסח, על מצות ומרורים, איסור החמץ, מצות בכור ופדיונו, ומצות תפילין.

כל הצדדים במנהיגותו של משה רבנו הם פנים שונות של אותו הדבר. אין אחד מהם בא על חשבון השני או מוריד מערכו. למרות שמדובר על תחומים שונים ועל כישורים שונים. אף על פי כן יכולת המנהיגות התורנית אינה מקטינה את היכולת של משה רבנו לעסוק בהנהגה לאומית. ולהיפך, יכולתו במנהיגות הלאומית אינה מקטינה את יכולתו לעסוק בהנהגה תורנית. שתי היכולות הללו ילוו אותנו בפרשיות התורה עד סוף ספר דברים.

אנו רואים חשיבות בהדגשת נושא זה בעיתוי הנוכחי. בתוך בליל האמירות בזירה הפוליטית אנו שומעים, מכיוונים שונים, על הבעייתיות, לכאורה שקיימת במעורבות רבנים בפוליטיקה. על רבני הציונות הדתית שכביכול בגלל מעורבותם והבעת העמדה 'השתלטנית' שלהם הם גרמו למפץ הפוליטי. כמי שקרוב לענין אני יכול להעיד שעובדתית הדבר כלל לא נכון. אדרבא עצת הרבנים, בעלי נסיון רב, בכמה עניינים במהלך הקדנציה, שכונסו ע"י הפוליטיקאים, מנעה החלטות שהיו עולות מחיר פוליטי כבד. לעיתים יש רושם שקיימת אובססיה כנגד המעורבות של רבנים בפוליטיקה, המערערת על שיקול הדעת שלהם והיכולת שלהם לחוות דעה בנושאים פוליטיים. זו גם מלובה בהסתה ממומנת ביד נדיבה ע"י אשכולות 'הקרן החדשה'. המעוניינים לרכך את הדתיות של הציונות הדתית. כביכול מדובר בקבוצת חשוכים שמבקשת להכתיב.

בראיון ברדיו בשבוע שעבר, לאחר כנס הרבנים שביקש לטכס עצה בעקבות המפץ הפוליטי, נשאלתי על הצעה שהועלתה למקם אישיות רבנית מפורסמת עתירת זכויות, חתן פרס ישראל, כמנהיג המפלגה, כדי לחלץ אותה מהמערבולת שנוצרה.  נשאלתי: 'האם זה רעיון טוב שרב יעמוד בראש המפלגה?' בהנחת יסוד סמויה שזה לא מתאים.

ובכן, מי לנו רב כמשה רבנו שהיה גם מנהיג של עם ישראל. האם רבנותו פגמה את יכולת מנהיגותו וטיפולו בצרכים של עם ישראל במדבר?! התנועה  הדתית לאומית 'המזרחי' עצמה הוקמה בשנת תרס"ב -  1902 ע"י הרב ריינס. ובהקמת המדינה היא יוצגה בכנסת ובממשלה ע"י הרב מימון.

לשאלת המראיינים עניתי שהתפיסה שרבנים הם אנשים המנותקים מעולם העשיה ועוסקים בעולם הלכתי מצומצם של 'כף וקדירה' היא תפיסה מיושנת השייכת למזרח אירופה שלפני השואה.  רבני הציונות הדתית ככלל הם אנשים אינטליגנטים בעלי השכלה כללית רחבה, כולם שרתו בצה"ל חלקם כמפקדים וכקצינים, ואפילו ברמות בכירות. מדוע העובדה שהם רבנים אמורה לגרוע מיכולתם לשמש בתפקיד פוליטי?! רבנותם אינה מהווה יתרון ולא אמורה להיות גורם מפריע. הרבנים הם אנשי ציבור, משרתי ציבור, גם של ציבור לא דתי, מייצגים את הציבור בתחומים שונים, רובם לא פוליטיים, הם קרובים לרחשי הלב של הציבור. הראיה שבכל מערכת בחירות פונים המועמדים אליהם כדי שישפיעו על הציבור לבחור בהם. מדוע זה ברור שאנשי אקדמיה – דוקטורים ופרופסורים יכולים להיות בפוליטיקה ורבנים לא?!

 הגיע הזמן להשתחרר מהאובססיה.

יצירת קשר

Please type your full name.
Invalid email address.
Invalid Input
Invalid Input
Invalid Input