אומץ לב אזרחי – לא תגורו
הפרשה בחיי המעשה – בא תשפ"ב
הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין
בהוקרה לרב שמואל אליהו שליט"א ובית דינו על אומץ ליבם התורני אזרחי ללא מורא וללא משוא פנים לעמוד לצד הנפגעים ולעשות צדק.
לאור האירועים שהסעירו את הציבור בשבועות החולפים מצאנו את עצמנו עוסקים בסוגיות הממחישות את החיוניות של גבורה ואומץ לב אזרחי, בחיים האישיים ובחיים הציבוריים.
גבורה ואומץ לב נדרשים בשדה הקרב, אולם לא פחות מכך הם נדרשים בחיי היום יום. משום מה נדמה לרבים שגבורה ואומץ, הם מושגים ששייכים למלחמה ולשדה קרב מול אוייב, משום ששם יש סכנת חיים וצורך להתגבר על הפחד ועל כן יש להעלות את גבורתם על נס, במיוחד אם כתוצאה מכך הביאו להכרעה וניצחון. אולם בחיי היום יום נדרשים גבורה ואומץ לב אזרחי לא פחות. התייצבות אל מול עוול, עיוות מוסרי, חוסר צדק ואמת, או פגיעה של בעלי כח ושררה כנגד אנשים מוחלשים, עלולה להיות מסוכנת. לעיתים היא מסכנת רק את המעמד והשם הטוב (שיימינג), ולעיתים היא מסכנת גם את מקום העבודה, והיא עלולה להגיע אף לכדי סכנה של נזק לרכוש או פגיעה פיזית בו או בבני משפחתו. במצב שכזה נדרשים גבורה ואומץ לב אזרחי כדי להתייצב, ללא מורא, לומר את האמת, ואף לנקוט בפעולות האמנעה הנדרשות, למרות הסכנה. ויש שבזכות ההתייצבות האמיצה, של אנשי ציבור או אנשים מן השורה, הפגיעה במוחלשים נמנעה, או סייעה לשיקומם!
אולם בשונה מגבורה ואומץ לב בעשיה הצבאית, בשדה הקרב, בחיי היום יום בתחום העשיה האזרחית והציבורית לא מחלקים צלשי"ם, למרות ש'לוחמי' הצדק והאמת בחזית הציבורית נדרשים לא פעם לשים את נפשם בכפם ולדבוק בשליחותם למרות הסכנה.
ביהדות ישנה התייחסות לאומץ וגבורה בשדה הקרב, באיסור הפחד במלחמה: "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וכו'. וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד וכו'. וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה! שנאמר: 'אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם'" (רמב"ם מלכים ז טו). אולם ישנה התייחסות גם לאומץ לב אזרחי תורני, כפי שנאמר בדיינים: "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא" (דברים א יז). "לא תגורו מפני איש - לא תיראו" (רש"י שם). ומשמעו: "שמא תאמר מתירא אני מפלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישי או שמא יקצץ את נטיעותי תלמוד לומר: 'לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא'" (ספרי דברים יז, ובסהמ"צ לרמב"ם ל"ת רע"ו). על כן צריך שיהיה לדיינים: "לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו" (פרישה חו"מ סי' ז). וכן אסור לתלמיד "שיושב לפני רבו - ובא דין לפני רבו ולא לפניו, וראה התלמיד זכות לעני וחובה לעשיר, ורבו טועה בדין, מניין שלא יחלוק כבו לרבו וישתוק - תלמוד לומר לא תגורו מפני איש" (רש"י סנהדרין ו ב). מסתבר לומר שעקרון זה של 'לא תגורו' קיים באופן כללי בזירה הציבורית, ולא רק בעולם המשפט. בכרוז מחאה מפורסם שפרסם מורנו הרצי"ה קוק זצ"ל בנושא השמירה על שלמות הארץ, כתב בכותרת: "לא תגורו"! במשמעות של החובה להתייצב ולומר את האמת בציבור במקום שאחרים חוששים ושותקים.
מגבורתו של משה רבנו למדנו: "אמר רבי יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה, גבור, דכתיב: 'ויפרוש את האוהל על המשכן', וכו'" (נדרים לח א). מדובר על גבורה אזרחית ולא רק גבורה בקרב. ממנו למדו שהדיינים צריכים להיות בעלי גבורה ואומץ לב כדי שלא לחשוש לפסוק עפ"י האמת גם מול בעל דין קשה: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגו'. לפי שאמרו חז"ל: "אין הקב"ה משרה שכינתו כי אם על גבור, חכם, עשיר, ועניו, וכולם ממשה", על כן הזכיר כאן כל ארבעה תוארים אלו כי הדיין צריך לכולם. וכו'. וכל המעלות שבך צריכין להיות גם בדיינים. אנשי חיל, המה גבורי כח אשר ככוחם אז כן עתה לשבר זרועות רמות האומרים ידינו רמה כי כל דיין תש כח מסתמא הוא עובר ב'לא תגור ממנו'" (כלי יקר שמות יח כא).
בפרשתנו אנו מתוודעים לפן נוסף במנהיגותו ובגבורתו האזרחית של משה רבנו. במהלך מילוי שליחותו הציבורית היה חשוף לסכנת חיים מבית, מצד המתנגדים להנהגתו. במכת חושך מתרה פרעה במשה רבנו ומאיים עליו: "וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת" (שמות י כח). עפ"י ה'תרגום יונתן' פרעה מאיים עליו למסור אותו ביד מתנגדיו מבית, יהודים שהיו אופוזיציה למשה רבנו ובקשו את נפשו: "איזדהר דלא יתקוף רוגזי בך ואמסור יתך בין ידיהון דעמא האילין דתבעו ית נפשך למקטול יתך (הזהר שלא יתעצם כעסי עליך ואמסור אותך בידי בני עמך שמבקשים את נפשך להורגך א.ש.)" (תרגום יונתן שם). איננו יודעים אם היו אלה משתפי"ם יהודים של פרעה, רוקדי 'מה יפית', ומלחכי פנכתו (עפ"י פסחים מט א), או שהיו 'אופוזיציה' של 'סרבני גאולה' שהתאהבו בגלות מצרים, וראו בהנהגתו של משה רבנו איום.
"בתרגום יונתן ביאר שאמר שימסור אותו לרשעי ישראל שרוצים להרגו. והוא לא ידע מעסק הדבר שהיה באותה שעה בישראל" (העמק דבר שם). פרעה כנראה לא ידע שהם מתו במכת החושך. זוהי דוגמה נוספת של מנהיגות ציבורית ללא מורא שעלינו ללמוד ממנהיגותו של משה רבנו.
כמו הדיינים, חובה על אנשי הציבור להתנהל בגבורה ובאומץ לב אזרחי כשלפתחם ניצבת סוגיה נפיצה, ולא לחשוש!