והם לא הכירוהו
הפרשה בחיי המעשה פרשת ויגש – עשרה בטבת - תשפ"ג
הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין
ציבור גדול הזדעזע למשמע דברים של אישה מרמת גן שהטיחה בבנות החרדיות בגן השעשועים: "אנחנו משלמים ארבעה מילון שקלים לדירה פה, אתן לא שייכות". ובכעסה הרב הוסיפה: "יש לכן את העיר שלכן. אתן לא קשורות בשום אופן וצורה. אנחנו עמים שונים. זה מקום שלנו, אל תבואו אלינו". נדמה שמה שזעזע יותר מכל זו האמירה המנוכרת: "אנחנו עמים שונים"...
משום מה כשנשמעו הדברים עלו לנגד עיני התמונות מימי מבצע 'צוק איתן', כשהגענו לבקר את תלמידנו בני הישיבה, חיילי חטיבת גולני ושריון, ביציאתם מעזה להפוגה קצרה, לשטחי הכינוס שבכניסה לקיבוץ נחל עוז. קולות הנפץ, המסוקים והמלחמה שנשמעו באופק התקהו למראה המדהים של האנשים הרבים שהגיעו לשם מכל קצוות הארץ, מקרית שמונה, מצפון תל אביב מחיפה ועוד, להעניק חיבוק לחיילים, במוצרי היגיינה, באוכל טעים, לבנים חדשים ועוד. חלקם נכנסו עם מכוניות יוקרה לתוך אבק ה'פודרה' שבשטח שנגרס בזחלי הטנקים והנגמשים. בדרך לשם ראינו בצידי הדרכים דוכנים, ומתחם שלם שהוקם למען תושבי הדרום ללא הבדל. התגייסות מרגשת של כל חלקי החברה למען חיילי צה"ל ולאירוח ותמיכה בתושבי הדרום. הייתה באוויר תחושה מרוממת של אחווה וסולידריות לאומית, של הזדהות שבאה מכל קצוות הקשת הפוליטית. תחושה של שותפות לצרה, בשעה שאנו מוקפים באויבים משותפים. תחושה של עוצמה שממלאת אותנו כשאנו נסמכים איש על כתף רעהו.
ברגעים אלה אי אפשר היה שלא לתהות מה גורם לכך שבימי השגרה יש ש'מתנכרים' ושוכחים את אחוות האחים, כלפי בני עמם מכל המגזרים?! ומדוע נדרשות, חלילה, צרות משותפות כדי להרגיש ש'אחים אנחנו'?!
עם ישראל, לדורותיו, גם אחרי אלפי שנים, מושפע מהמשקעים השליליים והטרגיים של ה'ניכור' שב'מכירת יוסף'. הגלות וערעור האחווה המשפחתית.
בפרשת מקץ קראנו על המפגש הראשוני בין יוסף לאחיו. כאשר הם באים למצרים לשבור אוכל. התורה מקדישה שני פסוקים לכך שיוסף 'מכיר' את אחיו והם לא מזהים אותו: "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל. וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב ז-ח). ה'היכרות' של יוסף: 'ויכר' בא בניגוד לניכור של אחיו אליו. אולם מדוע התורה חזרה על ה'היכרות' פעמיים? וכן מדוע הדגיש הכתוב ביחס ליוסף פעמיים שהם 'אחיו'?
המדרש התייחס לכך, ולמד על הפער ביניהם ביחס ל'אחוות האחים': "ר' לוי אמר: בשעה שנפלו בידו 'ויכר יוסף את אחיו' בשעה שנפל בידן 'והם לא הכירוהו'" (בראשית רבה צא ז). רש"י מביא את המדרש ומדגיש את הסלחנות ומידת הרחמים שנהג יוסף באחיו למרות שהם לא נהגו בו ברחמים: "'ויכר יוסף את אחיו' - כשנמסרו בידו הכיר שהם אחיו וריחם עליהם. 'והם לא הכירוהו' - כשנפל בידם לנהוג בו אחוה" (רש"י שם, וראה גור אריה שם).
פרשת ויגש פותחת במעמד דרמטי, בהתנגשות חזיתית בין יהודה ליוסף על שחרורו של בנימין. יהודה מתקן, מצידו, את חלקו במכירת יוסף, בנכונות לשלם את המחיר עבור 'אחוות אחים', בהתגייסותו במלוא העוצמה להגנת בנימין אחיו. וכתגובה לכך: "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וגו'. וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וגו'. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָי. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" (בראשית מה א-ד). בארבעת הפסוקים מדגיש הכתוב ביחס ליוסף את המילה 'אחיו' חמש פעמים.
הניכור של האחים לאחווה הביא לגלות ושעבוד: "וזה היה ענין גלות מצרים מה שלא מצינו עליהם שום חטא שקודם להם, ומה גם כי אז עדיין לא ניתנה תורה לישראל, ורק בעון שנאת חינם שהיה ביניהם שמכרו את יוסף למצרים, ועל זה נגזר עליהם עבדות ועינוי ד' מאות שנה, ויתוקן זה ע"י גירות, כי הגרים אוהבים זה את זה" (הרב אייזיק חבר בעל ה'פתחי שערים', בהגדה - דרשת שבת הגדול). נדמה שיש בכך הרבה חומר למחשבה וחשבון נפש לקראת עשרה בטבת.
מאידך תפיסת האחווה של יוסף 'שאינה תלויה בדבר' קשורה לאמונתו בקב"ה: "את האלוקים אני ירא וכו'. שהיה בידו יכולת מפני שהיה מלך ולא שלם לאחיו כשבאו לפניו שום גמול רע אלא שלם להם טובה תחת רעה לכך נאמר את האלוקים אני ירא (אבות דר"נ וס' ב' פ"י יג מכת"י – תורה שלמה מ"ב אות סז).
לא בכדי יוסף זכה לדברים הרבה. וגם התורה חותמת התורה את תולדות האבות שבספר בראשית בארבע פרשות המוקדשות לתולדותיו של יוסף, עד למותו.