הבחירה הגדולה
'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה- לפרשת מקץ - חנוכה – תשע"ח – הרב אליעזר שנוולד
בפרשתנו אנו קוראים על אחת התחנות הדרמטיות במסלול המפותל שעבר יוסף עד הגיעו לארמון פרעה, כפותר החלום הטורדני של פרעה. משם הגיע יוסף להיות המשנה למלך פרעה. בעמדה בכירה זו מתגשמים החלומות שחלם בבית אביו, שהאחים יאלצו להשתחוות לו, כאשר הגיעו בשליחות המשפחה לבקש להם אוכל.
יוסף לא היה מגיע לעמדה זו אלמלא עמד בנסיון עם אשת פוטיפר. באופן פרדוכסלי, יוסף לא היה נקרא לפתור את חלום פרעה אלמלא הושלך לבית האסורים, ושם התגלה כפותר החלומות של שר האופים ושר המשקים. בצעד נוסף לאחור, יוסף לא היה מגיע לבית האסורים אלמלא עמד בנסיון עם אשת פוטיפר, שהעלילה עליו. אם חלילה לא היה עומד בניסיון היה ח"ו מאבד את עולמו כלפי שמיא, ולא היה מושלך לבית האסורים. (קרוב לוודאי שאשת פוטיפר לא היתה מספרת. יתכן והיה מסיים את חייו כעבד אנונימי בבית פוטיפר).
חכמים הצביעו על כך שעמידת יוסף בניסיון הקשה עם אשת פוטיפר היתה נקודת המפנה שממנה עלה יוסף לגדולה: "באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון. אמר לו, יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד, ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם, וכו'?...'מידי אביר יעקב', מי גרם לו, שיחקק על אבני אפוד? אלא 'אביר יעקב' (שעמד בניסיון א.ש.). 'משם רועה אבן ישראל' משם זכה ונעשה רועה! שנאמר (תהלים פ): 'רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף'" (סוטה לו ב). אין לפרש כפשוטה את התגלות דמות דיוקנו של יעקב. קרוב לומר שדמותו של אביו אוהבו חקוקה היתה בתודעתו וליוותה אותו כל העת. אולם בעת הנסיון הגדול יוסף חש את דמות אביו ואת המסר שהוא מן הסתם היה רוצה לומר לו, בצורה מוחשית וברורה יותר. הנסיון של יוסף היה קשה מנשוא, הפיתוי לחטא היה גדול. 'הבחירה הגדולה' של יוסף היתה לגייס את כל תעצומות נפשו, לעוצמה הגדולה שנדרשה להתמודדות עם גודל הפיתוי. ה'מסר' של אביו סייע לו להכריע.
בתחילה עלה יוסף לגדולה בארמון פרעה ואח"כ בהנהגה של בית ישראל: "מידי אבירותיו של יעקב - משם זכה להיות רועה, ומשם זכה להיות באבן מאבני ישראל. 'נוהג כצאן יוסף' - קרי כצאן יוסף המנהיגים כצאנו של יוסף, אלמא מיקרו ישראל 'צאנו של יוסף' והוא הרועה (מכאן שישראל נקראו צאנו א. ש.)" (רש"י סוטה שם).
בעיצומם של ימי החנוכה אנו גם מציינים את נקודת 'הבחירה הגדולה' של מתתיהו כהן גדול ובניו, שבחרו במרד ביוונים, למרות הקושי והסיכויים הנמוכים להצלחתו: "ויהי כאשר באו פקידי המלך עיר מודעית להעביר את העם מתורת ה' לעבודת האליליםולזבוח להם. וילוו אליהם רבים מבני ישראל, ומתתיהו ובניו התחזקו. ויאמרו שרי המלך אל מתתיהו לאמור. הן איש נגיד ונכבד אתה בקרב עמך, וכו', לכן קרב נא אתה ראשונה, וכו'. וישא מתתיהו את קולו ויאמר. אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי מאלוהיו וישמעון לקולו להמיר את חוקות אבותיהם. לא כן אנכי ומשפחתי, כי לא נסור ימין ושמאל מאחרי חוקות אבותינו. חלילה לנו לשוב ממצוות ד' אלוהינו ולהפר בריתו אתנו. וכו'. ויקנא לתורת אלוהיו כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא. וירץ אחרי כן בתוך העיר ויקרא בקול גדול ויאמר: מי האיש החרד לתורת אלוהיו ומחזיק בבריתו - יבוא אחרי" (בתרגום המוכר: "מי ליד' אלי!", חשמונאים א' ב, תרגום פרנקל עריכה י. איזנברג). מכאן ואילך מתגלגל המרד והקרבות מול היוונים שהביאו לנצחון המופלא והניסי, ששינה את ההסטוריה.
התבוננות בתולדותיהם של אנשים גדולים; תלמידי חכמים גדולים, ממציאים גדולים, ומנהיגים דגולים ששינו את פני החברה וההיסטוריה, נמצא ביניהם מכנה משותף. הם לא נולדו כאלה. לכל אחד מהם היתה נקודת זמן בחייהם שבו התרחשה 'הבחירה הגדולה' של חייהם. מבחירה זו התחיל מסלול עלייתם, וממנה גם שאבו את כוחות הרצון וההתמדה העצומים שהניעו אותם בדרכם להישגים הגבוהים שהשיגו. בדרך הם נדרשו לעוד בחירות נוספות, אולם הם השתלשלו מ'הבחירה הגדולה'.
כל אדם צריך לבחור את דרכו בחייו. בנקודה מסויימת הוא אמור לבחור 'הבחירה הגדולה' שעל פיה הוא יוביל את חייו. בחירה זו אמורה להיות המפגש עם הנקודה הפנימית העצמית, המאפיינת בצורה האמיתית ביותר את אישיותו, וממנה נובעות שאיפותיו וחלומותיו. רק במיצוי שלה יוכל להרגיש שהוא עושה מה שמתאים לו, ומביא לו סיפוק גדול. חיבור לנקודה הפנימית בנפש, והכרה שהוא בוחר מה שמתאים לו באמת, היא בעלת פוטנציאל עוצמתי מיוחד. בנקודה זו נמצא גם ה'רצון הפנימי'. לרצון פוטנציאל עצום, כמעט ללא גבולות, שכן 'אין דבר העומד בפני הרצון'. ובאמצעותו יוכל להוביל את חייו לגדולות.