שעתה של אחריות לאומית
הפרשה בחיי המעשה - פרשת וישב תשפ"ג
הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין
מומחה לעניני העולם הערבי ניתח בשבוע שחלף את זוית המבט של העולם הערבי על המתרחש בפוליטיקה הישראלית, שעוקב אחריה בענין רב. מאז הקמת מדינת ישראל הנרטיב שלהם היה השוואה של מדינת ישראל למדינה הצלבנית שהוקמה בארץ ע"י הצלבנים שבאו מאירופה, בימי הביניים. מדינת הצלבנים נכבשה כמעט כליל, לאחר כמאה שנים ע"י צאלח א-דין, וחדלה להתקיים לאחר מאתיים שנה. מאז הקמתה של מדינת ישראל מדינות ערב ניסו להכניע אותה בשלוש מלחמות. אולם לאחר מלחמת יום הכיפורים הם הפנימו שלעת עתה אין להם את היכולת הצבאית ליישם את חלומם, וצריך להמתין בסבלנות לשעת כושר, ואז לנצל את ההזדמנות. לאחר הסכמי אוסלו, הם כינו את ראש אש"פ בשם צלאח -א דין, וקיוו להכניע את הישות הציונית הריבונית באמצעות טרור. אולם לאחר מבצע 'חומת מגן' והכרעת האינתיפאדה השניה, הם הבינו שגם בטרור הם לא יצליחו לעת עתה. בשנים האחרונות התערערות היציבות השלטונית עוררה את תקוותם להיחלשות עוצמתה של המדינה. והיא לא רק שלא נחלשה אלא אף התעצמה מבחינה כלכלית ומעמדה המוביל בזירה הבינלאומית התחזק. בשבועות האחרונים, מאז היוודע תוצאות הבחירות בישראל, הם מתבוננים בענין רב ובתקווה, בהתעצמות ההתנגדות של האופוזיציה החדשה וחלק מראשי רשויות, מול הממשלה ההולכת ומתרקמת. הם רשמו בפניהם ביטויים ואיומים על עתידה של המדינה שלא נשמעו מאז הקמתה, כמו 'מרי אזרחי', ו'מרד מיסים' מצד מי שאינו מקבל, בתואנות שונות, את ההכרעה הדמוקרטית של הבוחר. מצד אלה שמציעים לפצל את המדינה ולהקים בתוכה 'אוטונומיה' נפרדת. ואף מצד איש ציבור שמאיים שהוא "לא פוסל התנגשות דמים בעתיד!!!", מבלי שהוא יגונה. כל אלה מעוררים את תקוותם ששעת הכושר מתקרבת. הם מכירים את ההיסטוריה היהודית לא רע. את התפלגות ממלכת ישראל ויהודה בתקופת בית ראשון שהביאה למלחמת אחים, לחורבן הבית ולגלות בבל. ואת מלחמות האחים שכילו את הריבונות היהודית בימי בית שני. כעת הם מקווים שיצר הפלגנות ושנאת החינם, תגרום ליהודים לעולל למדינתם מה שאף אחד מאויביהם לא הצליח לעולל להם.
"את אחי אנכי מבקש!" (בראשית לז טז), אחים יקרים! ההתבטאויות של הימים האחרונים הם הילוך על שפת התהום. גורלנו חשוב לנו! הבה נתעשת ונגלה אחריות! אפשר להתווכח, לא על הכל צריך להסכים, אבל אסור לחרוג מהגבולות. ההיסטוריה שלנו למדה אותנו שישנו מעבר דק ושברירי בין מילים למעשים. על בשרנו למדנו שאילו חלילה יחצה הקו הדק אנו עלולים למצוא את עצמנו בסיטואציה אסונית מסוכנת שבה אין מנצחים, רק מנוצחים! אין מרוויחים, רק מפסידים! שהם כולנו.
היכן אתם?! המנהיגים, ה'מבוגרים האחראיים', קחו אחריות לאומית להורדת הלהבות!
פרשת 'מכירת יוסף' מלמדת אותנו על הפעם הראשונה שבה התעוררה 'שנאת אחים' בעם ישראל, ועל מחירה הכבד. השנאה לאחיהם הביאה אותם למצב חמור כל כך שהם רצו להרוג אותו: "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וגו'" (בראשית לז כ). בפרשה זו למדנו גם החשיבות של לקיחת אחריות ע"י ה'מבוגר האחראי'. על ראובן הבכור ועל יהודה, שכל אחד מהם, בתורו, 'לקח אחריות' כדי למנוע מהאחים לבצע את זממם. גם אם לבסוף היתה להם רק הצלחה חלקית: "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" (בראשית לז כא). למרות שראובן הגיע מאוחר מידי ולא הצליח למנוע את המכירה ו'להשיבו אל אביו', נאמר עליו: "א"ר תנחום בר חנילאי: מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה? (שפתח הכתוב בו בערי מקלט תחלה - רש"י), מפני שהוא פתח בהצלה תחלה! שנאמר (בראשית לז, כא): 'וישמע ראובן ויצילהו מידם'" (מכות י א). וכך גם יהודה: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא, וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו" (שם פס' כז). וגם עליו נאמר: "ילמדנו רבינו באיזו זכות זכה יהודה למלכות? אמר להם רבי טרפון: אימרו אתם! אמרו: זה בזכות שאמר 'מה בצע כי נהרוג את אחינו', שהצילו ממיתה! אמר להם: דיה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה?! שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו! וכו'" (מכילתא בשלח פרשה ה). מצד אחד יהודה 'לקח אחריות' ומנע את הריגתו, ומצד שני הביקורת עליו שיזם את המכירה ולא הוביל את האחים לשלום בית ולהחזרתו לאביו. המחיר הכבד היה הירידה לגלות ושעבוד של מאות שנים במצרים.
האם למדנו את הלקח?!
אנא גלו אחריות לאומית! ויפה שעה אחת קודם!