המאבק על הבכורה – מאז ולתמיד
פרשה ומימושה - לפרשת וישלח - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט
המפגש הגורלי בין יעקב ועשיו בדרכו של יעקב מלבן לארץ ישראל הוא גם שלב ההכרעה ב'מאבק על הבכורה'. "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום" (בראשית לב ד). "וישבו המלאכים אל יעקב לאמור: באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו. ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר איתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות. ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" (שם ז-ט).
המאבק שראשיתו כבר בלידתם! "ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ויקראו שמו עשו. ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב" (בראשית כה כה-כו) יעקב אוחז בעקב עשיו כדי לצאת ראשון, כרוצה לומר שה'בכורה' מגיעה לו (רש"י שם). עפ"י חז"ל המאבק מתחיל כבר לפני כן ברחם אמם: "ויתרוצצו הבנים בקרבה" (שם פס' כב) כנאבקים על מקומם העתידי בעולמם (רש"י שם). שלב משמעותי במאבק היה ב'מכירת הבכורה': "ויבא עשו מן השדה והוא עייף. ויאמר עשו אל יעקב: הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. ויאמר יעקב: מכרה כיום את בכורתך לי. ויאמר עשו: הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. ויאמר יעקב: השבעה לי כיום וישבע לו וימכור את בכורתו ליעקב" (בראשית כה כט-לג).
עשיו חוזר מהשדה, מפעל חייו, עייף ושחוק מבחינה נפשית. ועל כן הוא מוכן למכור בעד 'נזיד עדשים' את הבכורה הטבעית, שהוקנתה לו מתוקף לידתו, כראשון לאימו. הבכורה כבר אינה חשובה בעיניו. הוא אינו רואה בה נכס שיניב לו פריווילגיה כלשהי, ולא תצמח לו ממנה תועלת כלכלית: "בעבור שראה שאין לאביו עושר". (ולא יזכה בירושה מוגדלת כבכור, אבן עזרא בראשית כה לד). המשמעות של הבכורה נותרה רק ברובד הערכי – לקחת אחריות להוביל, להשפיע ולהטביע חותם. וברובד הרוחני - בכהונה העתידית (חיזקוני שם) אולם על כך עשיו היה מוכן לוותר.
למטבע הבכורה שני צדדים בלתי נפרדים: 'כתר הבכורה' - המעמד הבכיר שהבכורה נותנת לבכור במשפחה. ו'מחיר הבכורה' - הנשיאה במחויבות תובענית יותר משאר בני המשפחה, הנובעת מעמדת הבכירות וההובלה. עשיו מוותר על הבכורה מבחירה. הוא 'עייף' ושחוק ולא היו לו תעצומות נפש לשאת ב'מחיר הבכורה'. הרובד הערכי והרוחני כבר לא היו משמעותיים בעיניו. לעומתו ליעקב יש מוטיבציה גבוהה לזכות בבכורה, והוא מוכן גם להתאמץ ולשלם את 'מחיר הבכורה'.
לאחר מעשה, הסתבר שעשיו התחרט על מכירת הבכורה, ולא השלים עם המשמעות של אבדן הפריווילגיה של הבכורה: "ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים.את בכורתי לקח, והנה עתה לקח ברכתי. וגו'" (בראשית כז לו). "ויבז עשו - לפי שלסוף נתחרט על כך כדכתיב: 'את בכורתי לקח'. לכן הקדים כאן להודיע שטותו עתה, בשביל אכילה ביזה את הבכורה, אבל לבסוף היה מתחרט" (רשב"ם בראשית כה לד). אולי גם משום שהבין בדיעבד שהבכורה גם מקנה לו את הזכות על ארץ ישראל: "ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה ולסוף נדחה עשו על אף גבורתו מפני יעקב עם כל חולשתו" (הכוזרי - מאמר שני יד).
הברכה של יצחק מתקפת את הבכירות של יעקב: "הווה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך" (בראשית כז כח). התסכול של עשיו על אבדן הבכורה התדרדר לעויינות ולתוכניתו להתנקש בחיי יעקב, ולכן נאלץ יעקב להימלט לחרן.
בפרשתנו המאבק מוכרע. לאחר המפגש המורכב ביניהם עשיו חוזר לארץ אדום ויעקב ממשיך בדרכו לארץ ישראל: "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה. ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא שם המקום סוכות. ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבואו מפדן ארם ויחן את פני העיר" (בראשית לג טז-יח). הכתוב מכתיר את היציאה של עשיו לארץ שעיר כקבלת הבכירות של יעקב: "ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית לו ו).
מאז שחר ההיסטוריה ה'מאבק על הבכורה' בתוך המשפחה הוא בעל פוטנציאל נפיץ של עוינות והתדרדרות לאלימות קשה ורצחנית. כבר בראשית ימי עולם בין קין והבל, הבנים של אדם וחוה. קין הוא הבכור. הוא הראשון מבינהם שיוזם הבאת קרבן לקב"ה. אולם לעומת קרבנו של הבל שמביא קרבן 'מבכורות צאנו' (קרבן 'בכורה') ומוכן לשלם על כך משלו, מהמיטב, קין מביא ממה שמזדמן לו 'מפרי האדמה', כביכול אינו מוכן 'לשלם' על כך ולהקריב משהו מעצמו. הקב"ה מבכר את קרבנו של הבל. ובכך זוכה הבל ל'כתר הבכורה'. קין שלא השלים עם אבדן בכורתו להבל הורג אותו. הוא לא רק הרוצח הראשון בהיסטוריה אלא גם הרוצח הראשון במאבק על הבכורה, בתוך המשפחה.
כך גם בביתו של אברהם אבינו בראשית יסוד האומה הישראלית. ישמעאל נולד ראשון וזכה למעמד הבכורה. אולם ישמעאל היה בן האמה ולא תאם בהתנהלותו את מעמד הבכורה: "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" (בראשית כא ט). "מצחק - לשון ע"ז כמו שנא' (שמות לב): 'ויקומו לצחק'. ד"א לשון גילוי עריות כמה דתימא: 'לצחק בי'. ד"א לשון רציחה כמה דתימא (ש"ב ב): 'יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו'" (רש"י שם). משנולד יצחק כבכור לשרה, עקרת הבית, ראה בכך ישמעאל איום על מעמדו כבכור. ישמעאל מנסה להתנקש בחיי יצחק בצורה ערמומית: "אמר לו ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקינו בשדה. והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק, ועושה עצמו כאילו מצחק וכו'" (בראשית רבה נג טו). אירוע זה הביא את שרה לדרוש את סילוקו של ישמעאל וביסוס מעמד הבכורה המוחלט של יצחק: "ופעם ראה את יצחק יושב לבדו וירה עליו חץ להרגו, ראתה שרה והגידה לאברהם כזה וכזה עשה ישמעאל ליצחק וכו'. אמרה שרה לאברהם כתוב גט גרושין ושלח את האמה הזאת ובנה מעלי ומעל בני" (פרקי דרבי אליעזר ל).
וכן מצינו במאבק על הבכורה שבתוך משפחתו של יעקב בין יוסף ואחיו, שאיים לקרוע את המשפחה. עד שלא נולד יוסף היה ראובן הבכור. ומשנולד יוסף לרחל עקרת הבית ביקש יעקב להעדיפו ולתת לו את הבכורה 'ועשה לו כתונת פסים' – לבוש של מלכות. "כי כן ילבשו המלכים בזמן התורה, כתונת, כמו שמצינו ב'כתונת הפסים' שעשה יעקב ליוסף (בראשית לז, ג) והלבישו כבן מלכי קדם" (הטור הארוך שמות כח ב). דבר זה הביא את האחים לשונאו ולבקש להורגו. בסופו של דבר אכן יוסף זכה ב'כתר הבכורה' המשפחתי בעת שהיה משנה למלך מצרים. אביו ברך את בכורתו לפני מותו: "תהיינה לראש יוסף ולקודקוד נזיר אחיו" (בראשית מט כו). פעמים שהמאבק על הבכורה הוא בתוך המשפחה הגרעינית ופעמים שמתקיים מאבק על הבכורה בתוך המשפחה הלאומית הרחבה. כך היה במאבק על הבכורה בין שאול לדוד, כששאול מנהל מרדף ארוך אחרי דוד להורגו. ובין רחבעם וירבעם: "שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו: חזור בך ואני ואתה ובן ישי (רחבעם א.ש.) נטייל בגן עדן. אמר לו מי בראש? בן ישי בראש! אי הכי לא בעינא (אם כך איני מעוניין א.ש.)!" (סנהדרין קב א). מאבק שמביא לקריעת הממלכה, למלחמות ולגלות.
דוגמה הפוכה וחיובית מצינו בין משה ואהרון, במעמד הסנה. כשנשלח משה רבנו להנהיג את עם ישראל ביקש מהקב"ה לשמר את הבכורה של אהרון. הבכור לבית עמרם, מנהיג העם במצרים: "שלח נא ביד תשלח - ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרון" (רש"י שמות ד יג). אולם הקב"ה אינו מקבל את בקשתו ואף מעיד על כך שאהרון יעביר לו ברצון ובשמחה את 'כתר הבכורה', מתוך הבנה שהעברת 'כתר הבכורה' היא צורך השעה: "ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו" (שמות ד יד). "ושמח בלבו - לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה" (רש"י שם). אצילותו של משה שלא רצה לקחת מאהרון את 'כתר הבכורה'. וגדלות הנפש של אהרון הבכור שהיה במעמד של הנהגה. שהיה מוכן לוותר על 'כתר הבכורה' לאחיו הקטן. מתוך הבנה שזהו צורך השעה. דוגמאות נוספות מצינו במנשה ואפרים ואח"כ בין דוד הקטן לאחיו, ובין דוד ויונתן.
'כתר הבכורה' אינו נכס נצחי. בדרכו של עולם בבוא הזמן הנושאים בכתר מתחלפים. פעמים מפני שקמים אחרים בעלי מוטיבציה החושקים לזכות ב'כתר הבכורה', והם עושים מאמץ ומשלמים מחירים לזכות בו. ויש שהם אף נאבקים בנושאי 'כתר הבכורה' כדי לרשת את מקומם, אולם אז נושאי הכתר עלולים להגיב בתקיפות ואף באלימות עד כדי רצח. פעמים הם עוטפים את המאבק במעטה אידאולוגי, שכביכול הם נאבקים בגללו, כדי להסוות את המניע האמיתי. ופעמים שהנושאים בכתר הבכורה מתעייפים ונשחקים מ'מחיר הבכורה' ומוותרים עליה מרצון. ואז זוכה בה מי שבא בתור, בדלית ברירה, גם אם לא חשק בכך מלכתחילה.
עלינו ללמוד לדורות, שבמקום שנוצר 'מאבק על הבכורה' חובה עלינו לאמץ את המודל של משה ואהרון. כמאמרו של הלל: "הווה מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום" (אבות א יב).