עושר מאפשר או סמל סטטוס

הפרשה בחיי המעשה פרשת וישלח - תשפ"ג

הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין

אחד הנושאים המדוברים ביותר והמקשים על כולם הוא 'יוקר המחיה'. המערכות הכלכליות בעולם המערבי בנויות על שוק חופשי של חברות עצמאיות שיש בו מרכיב של שליטה וויסות רגולטורי של הממשלות. העשורים האחרונים מלמדים שרמת החופש הכלכלי של השוק מביאה איתה צמיחה כלכלית ועליה ברמת החיים ובאיכות החיים. אולם בצד הצמיחה שכולם נהנים ממנה ישנן גם תופעות שליליות. השיקול המנחה את הפעילות העסקית של החברות הפרטיות  הוא מיקסום רווחים לבעלי המניות. בד"כ כשיש תחרות חופשית המחירים יורדים, אולם כשנוצרת שותפות אינטרסים בין החברות המחירים עולים, קשה להגביל אותם. כתוצאה מכך גם עלולים להיפגע תחומים חיוניים שרמת הרווחים בהם נמוכה (כגון: חוסר בשוק בתרופות מסוימות שרווחיות יצורם נמוכה. ועוד).  עידוד צריכה שתאפשר הגדלת הייצור, באמצעי פרסום רבי עוצמה, שגורמת לרבים לרכוש מוצרים מיותרים שבסופו של דבר לא יהיה בהם שימוש, וכניסה לחובות מיותרים. פערים שהולכים וגדלים בין העשירים שהונם גדל ובין השכר הממוצע של השכירים, בין בעלי החברות והבכירים לבין העובדים שלהם. לפער זה פוטנציאל חברתי נפיץ המשפיע על הלכידות. היא גם משפיעה על מגמות תרבותיות בחברה ובהשכלה. היא מייצרת תחרותיות ואוירה של הישגיות. מדד צבירת העושר הופך להיות מדד להצלחה וסמל סטטוס. כתוצאה מכך ניתנת חשיבות גדולה יותר להצלחה במקצועות לימוד שמאפשרים השתלבות בעבודה על חשבון מקצועות שמפתחים את הרוח, הערכיות, ואת הלכידות החברתית.  

מצד אחד העושר מאפשר עשייה פילנתרופית נרחבת בתחומים שנצרכים לחברה. חברות ויחידים בעלי הון תורמים סכומי כסף גדולים למטרות שונות הקרובות לליבם, לקידום תחומים שמסייעים לחברה ולאיכות חייה, לנזקקים, ולהעצמת חברות מוחלשות. אולם מצד שני הריצה אחרי העושר מעודד חשיפה של אורחות החיים של ה'מצליחנים' העשירים שבאה לידי ביטוי גם בחיי פאר מנקרי עיניים, שימוש מוחצן במותגי יוקרה דירות פאר ורכבי יוקרה כדי להבליט את מעמדם ולהתנשא מעל אחרים.

המפגש הטעון שבפרשתנו בין יעקב לעֵשָׂו  הבליט את הבדלי הגישות ביניהם במספר תחומים. ביניהם, היחס לעושר ולרכוש.

בשנות העבודה האחרונות של יעקב אצל לבן הוא צבר עושר רב: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים" (בראשית ל מג). "ויפרוץ - ענין רבוי הממון וכו'. כאילו הרכוש פורץ הגדר, כלומר שלא יכילנו מקום מרובו, וזה על דרך ההפלגה, ועוד אמר 'מאד מאד' להגדיל הרבוי" (רד"ק שם).

יעקב מתייחס לעושר ולרכוש כאמצעי מאפשר, ולא כסמל של סטטוס והצלחה. בין הייתר כדי לקנות באמצעותו את ליבו של עֵשָׂו . לעומת עֵשָׂו  שמבקש להתגאות בעושר מנקר עיניים, ולהצטייר כמי שמתנות ותוספת רכוש כבר אינם משפיעים עליו. למרות שלמעשה מתנתו הגדולה והיקרה של יעקב השפיעה עליו מאד. והיא שבסופו של דבר ריככה אותו לקראת המפגש עם יעקב.

בהתאם לכך יעקב שם בפי שליחיו לעֵשָׂו  את המסר המעודן והצנוע: "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ" (בראשית לב ו). הכל בלשון יחיד: "הזכיר עושרו ברוב מיעוט שלא להתהלל, כענין שכתוב (ירמיה ט, כב): 'אל יתהלל עשיר בעושרו'. וכן דרך הצדיקים שממעטים את עצמן ואת כל אשר להם, אבל הרשעים מרוממין את עצמן ואת כל אשר להם כגון עֵשָׂו  שאמר: 'יש לי רב'" (רבנו בחיי שם).

כך גם כשיעקב מפציר בעֵשָׂו לקחת את מתנתו: "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח" (בראשית לג יא). "יש לי כל - כל ספוקי. ועֵשָׂו  דבר בלשון גאוה 'יש לי רב' יותר ויותר מכדי צרכי" (רש"י שם). ולמרות זאת עֵשָׂו רודף הבצע לוקח את המתנות: "מִתְחָמֵי חָזַר, וְיָדֵיהּ פְּשׁוּטָה!" (בראשית רבה עח). "נראה כשהוא חוזר ואינו רוצה לקבל, 'וידיה פשוטה' – וידו פשוטה ומכוון לקבל" (תו"ש כאן אות לה בהערה)

גישתו הנכונה והמאוזנת לרכושו גורמת לכך שלמרות שהיה עשיר מופלג חזר בלילה והסתכן בעבור 'פכין קטנים' ששכח מעבר לנחל: "'ויותר יעקב לבדו' - אמר רבי אלעזר שנשתייר על פכין קטנים. מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם. וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל" (חולין צא א). הערך הנכון של העושר בא לידי ביטוי בהקפדה על ההגינות בדרכי צבירתו, וגם על החשיבות של מה שמאפשרת כל פרוטה: "וכדרך שאמרו: 'תלמידי חכמים מדקדקין על פחות משוה פרוטה'" (מהרש"א שם).