יעקב יורד לחרן במצוות הוריו. "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". (בראשית כח י). הירידה נועדה לבנות את ביתו, בית יעקב וישראל, אולם כהישג נלווה מתברר בדיעבד שהיא נועדה גם לעצב את אישיותו מתוך ההתמודדות עם חותנו לעתיד, לבן הארמי. יעקב איש התום, "איש תם" (בראשית כה כז) שמידתו 'אמת', "תיתן אמת ליעקב", (מיכה פרק ז כ), נאלץ להתמודד במחיצתו של לבן הארמי, המגלם את תרבות הנוכלות, המרמה, המניפולטיביות, הכדאיניקיות, הניצול והסחטנות. ההתמודדות הזו מלמדת אותנו פרק ב'אסטרטגיית התום' ודרכי ההתמודדות שלה עם מניפולציות וסחטנות. ברמה האישית וברמה הלאומית.
יעקב ורחל נפגשים ליד הבאר: "ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא. וגו'. וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך. ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא. וגו'". (בראשית כט ט-יב). שם 'מציע' יעקב ורחל להנשא לו: "אמר לה: מינסבת לי? (התנשאי לי?) אמרה ליה: אין! מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה. (כן! אבל אבי רמאי ולא תוכל לו).אמר לה: מאי רמאותיה? (מהי רמאותו?) אמרה ליה: אית לי אחתא דקשישא מינאי, ולא מנסבא לי מקמה. (יש לי אחות מבוגרת ממני ולא ישיא אותי לפניה). אמר לה: אחיו אני ברמאות! אמרה ליה: ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא? (האם מותר לצדיקים להתנהל ברמאות?) אין! (כן! והרי כתוב): "עם נבר תיתבר ועם עקש תיתפל". (שמואל ב', כ"ב, כ"ה. בפסוק הקודם לו כתוב: "עם חסיד תתחסד עם גבור תמים תיתמם". כלומר: עם אדם ישר צריך להתנהל ביושר ועם אדם רמאי צריך להתנהל כדרכו כדי לא לפול ברשתו). מסר לה סימנין. (קבעו ביניהם סימנים מוסכמים כדי שיוכל לזהותה ולבן לא יוכל לרמות אותו). כי קא מעיילי לה ללאה, (כאשר הגיע יום הנישואין והביאו את לאה במקומה) סברה: השתא מיכספא אחתאי, מסרתינהו ניהלה. (חשבה רחל שלאה תתבזה על כן מסרה לה את הסימנים). והיינו דכתיב: "ויהי בבקר והנה היא לאה", מכלל דעד השתא לאו לאה היא! (מכאן לכאורה שרק בבוקר היא לאה ולא עד עכשיו) אלא, מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה, לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא (לא היה יודע שזו לאה עד הבוקר)". (בבא בתרא קכג א).
בשיחה זו על הבאר, תכננו רחל ויעקב כיצד יתמודדו עם הרמאות והמניפולציה של לבן. אולם היתה בכך גם התווית דרך מכוננת: כיצד צריכים התום והטוהר להישמר ולשמור על עצמם ומעמדם מפני הרוע, הרמאות, המניפולציה והסחטנות.
גם רחל ניחנה בתום וב'בינה יתירה'. לא 'תום' נאיבי שמנותק מהמציאות וחי בבועה, אלא הכרעה ערכית מודעת: לא לחלל את התום והטהרה הפנימית ולטבוע במדמנת הרוע, האינטרסים והמניפולציות.
רחל היתה מודעות להתנהלות אביה כאומן המניפולציה והרמיה שלא יהסס לחצות קוים אדומים ו'לקדש כל אמצעי' כדי לממש את האינטרס שלו, להשיא את לאה לפניה. רחל חששה שתמימותו של יעקב לא תעמוד לו מול לבן, שכן המניפולטור הרמאי מתמחה בניצול ציני של התמימות, הטוהר והיושרה של קרבנותיו כדי להשיג את יעדיו ולממש את האינטרס שלו.
יעקב מתווה דרך איסטרטגית: אסור לתום להיכנע לרוע ולמניפולציה, וצריך להתמודד איתה בדרכה: "אחיו אני ברמאות"! וכשמזדעק התום הפנימי של רחל: האם מותר לצדיקים להתנהל ברמאות? האם בכך לא יחללו את תומתם, ולהפוך להיות מניפולטורים בעצמם? האם לא יאבדו בכך את האמון ביושרתם ובהגינותם של בני האדם? קובע יעקב: "עם נבר תיתבר"! "הצדיקים אסור להם לילך בדרך שיהא בו שום צד של רמאות, אף על פי שאין בו גזל או גנבה או רמאות גמורה. ומ"מ אם יש להם עסקים עם בני אדם הרמאים ומתיראין מהם שאם יהו הולכין עמם בתמימות תהא יד רמאותם גוברת עליהם, אף הם יכולים להראות עצמם כמתירים את הרצועה מעט, עד כדי שיעור שבו יהו נשמרים מהם. והוא שאמר יעקב אבינו על לבן: "אחיו אני ברמאות". (המאירי בבא בתרא קכג א). אכן זאת הדרך! התם חייב לנקוט ב'מניפולציה מתגוננת'! כדי לא 'לתת פרס לרמאים ולמניפולטורים' שינצלו בצורה צינית את התום והטוהר, ויהפכו את המידות הנאצלות הללו לחולשה.
לבן מתגלה גם כאמן הסחטנות. כדי לאפשר ליעקב לשאת את רחל אדם ישר היה מתברך בחתן המשובח ולא היה עושה עסקה של עבודה שבע שנים תמורת נשואין לביתו.
אולם גם כאשר יעקב עומד בכך לבן מרמה אותו ומחליף לו את רחל בלאה. הציניות שלו עברה כל גבול, הוא השתמש בטיעונים פסאודו-ערכיים כדי לנמק את הנבלה: "ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה". (בראשית כט כו).
סחטנותו הצינית של לבן עולה קומה: כדי לעמוד בסיכום הראשוני, ולהנשא לרחל, לבן 'מציע' לו 'הצעה שלא יוכל לסרב לה', 'לשלם' שבע שנות עבודה נוספות! "מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת בעבדה אשר תעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות". (בראשית כט כז).
נראה לכאורה שהסחטנות ניצחה את התום! אולם מאחרי הקלעים היא לא יכלה להצליח אלמלא התום הטהור הכריע! רחל היתה מוכנה לשלם את מחירו, היא ביקשה שלא לבייש את אחותה ומסרה לה את הסימנים.
בהמשך הפרשה אנו מוצאים 'סבבים נוספים' של נסיונות רמיה ומניפולציות של לבן. אולם השורה התחתונה היתה שהתום ניצח! יעקב הופך את ה'כלים של לבן' כמנוף לסיום תקופת השהות במחיצתו עם תמורה גבוהה ביותר. לבן מסכים ששכרו של יעקב יהיו הטלאים 'העקודים הנקודים והטלואים'. הסיכוי שהדבר יקרה הוא קלוש ביותר. הסכמתו של לבן היתה מתוך גישה ספקולטיבית שסבירות ההיתכנות של השכר הזה נמוכה מאד. אולם יעקב מציב מקלות בשקתות המים (שם ל לז). וזוכה בצאן רב. "ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים. (בראשית ל מג).
המניפולציה של לבן התהפכה נגדו והפכה לבומרנג!