תולדות האומה והדורות והחינוך למידות
הפרשה בחיי המעשה – תולדות – תשפ"ב
הרב אליעזר שנוולד – ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין
מערכת החינוך נמצאת במרכז ההתעניינות של החברה הישראלית. בשנים האחרונות היא גם זוכה לנתח הגדול ביותר בעוגת תקציב המדינה, יותר מהביטחון. מדינת ישראל מובילה בעולם באחוז של תקציב החינוך מהתוצר הלאומי. אין חולק בדבר חשיבותה של מערכת החינוך. אולם כבר מאז הקמת המדינה היו הדעות חלוקות לגבי יעדיה, ולאלו ערכים היא צריכה לחנך. כיום אף ישנם התוהים: מהו חינוך בעידן 'פוסט מודרני'?
ישנם הרואים במערכת החינוך מערכת שנועדה בעיקר להקנות השכלה שתאפשר רכישת מקצוע מפרנס, ויביא תועלת לחברה כולה ע"י שותפות ב'שוק העבודה' ותרומה ל'תוצר הלאומי'. לעומתם יש שמבקשים להעמיד בראש סולם העדיפויות שלה את החינוך לערכים, והקניית כלים ערכיים ומידותיים לתלמידים לעיצוב אישיותם. מהם שרוצים להקנות לתלמידים בעיקר את ערכי היהדות, המורשת, הציונות אהבת הארץ והנכונות לתרום לחברה ולמדינה. ומהם שמעוניינים בעיקר בערכים ליברליים ישראליים.
אולם למערכת החינוך יש תפקיד נוסף ברמה הלאומית. היא נועדה להעביר את המורשת הלאומית היחודית מדור לדור (גם אם העיצוב החיצוני שלה משתנה לאורך השנים), ובכך להבטיח את הרציפות וההמשכיות הקיומית של האומה, משום שאומה שתאבד את ערכיה ויחודה למעשה תפסיק להתקיים.
הפתיח של הפרשה, שעל שמה היא קרויה, עוסק ב'תולדות' של האבות אברהם יצחק ואח"כ גם של יעקב: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (בראשית כה יט). ההמשכיות של דור האבות ע"י דור הבנים. לא מדובר על המשכיות ביולוגית משפחתית בלבד אלא על המשכיות של הדרך, הערכים והמורשת: "שהיה (יצחק א.ש.) ישר ונאמן והולך בדרך טובה ואוהב לבריות כמו אביו, עד שהכל אומרים אברהם הוליד את יצחק" (רד"ק שם). עשיו, הבכור ראה את עצמו כממשיך הטבעי של אברהם ויצחק, ועל זהו המניע העיקרי למאבק בינו ובין יעקב שהגיע עד כדי רצון לרצח את יעקב (ראה כוזרי ב, יד).
לשם כך לא מספיקה ה'תולדה' הביולוגית נדרש גם תהליך חינוכי של הנחלת המורשת והערכים מדור לדור: "כיון שנגמל איתן זה (אברהם א.ש.) התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן וכו'. עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלו-ה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל וכו'. והודיעו ליצחק בנו. וישב יצחק מלמד ומזהיר. ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד. וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו. ויעקב אבינו למד בניו כולם וכו'" (רמב"ם הל' ע"ז א ג). בהמשך הפכה המורשת המשפחתית למורשת של עם: "ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ד'" (רמב"ם שם).
בנוסף למורשת האמונה הנחיל אברהם את מורשת המידות וההליכה בדרך ד': "ולפי שהשמות האלו נקרא בהן היוצר, (הכינויים לקב"ה על פי מידותיו א.ש.) והם הדרך הבינונית ('דרך האמצע' א.ש.) שאנו חייבין ללכת בה, נקראת דרך זו 'דרך ד'', והיא שלמד אברהם אבינו לבניו, שנאמר (בראשית יח יט): 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט'" (רמב"ם הלכות דעות א ז). החינוך לאמונה והחינוך למידות ולהליכה בדרך ד' הם שני צדדים של אותה מטבע. מטבע זו הפכה ליעד של מערכת החינוך היהודי לדורותיה: "מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר. מאז אשר החל אברהם אבינו לקרא בשם ד', היתה לנו לנחלה, כי כל מה שתהיה מושרשת בלבו של אדם יותר הקריאה בשם ד', כן יגדל טובו וישרו, ויהיה יותר מאושר לעצמו ולחברה כולה" (אגרות הראי"ה אג' קע עמ' ריח).
מטבע זו היא הבסיס ל'תולדות האומה', באמצעותה נוצרה הרציפות וההמשכיות הערכית בעם היהודי מאז ועד היום. אולם היא גם התשתית ללאומיות הקולקטיבית של עם ישראל: "בְּרֵאשִׁית מַטָּעוֹ שֶׁל הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר יָדַע לִקְרא בְּשֵׁם הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי הַבָּרוּר וְהַטָּהוֹר בְּעֵת הַשִּׁלְטוֹן הַכַּבִּיר שֶׁל הָאֱלִילִיּוּת בְּטֻמְאָתָהּ-פִּרְאוּתָהּ, נִתְגַּלְּתָה הַשְּׁאִיפָה לְהָקִים צִבּוּר אֱנוֹשִׁי גָּדוֹל אֲשֶׁר "יִשְׁמר אֶת דֶּרֶךְ ד' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". זוֹהִי הַשְּׁאִיפָה, שֶׁבָּאָה מִכּחַ הַהַכָּרָה הַבְּרוּרָה וְהָעַזָּה וְהַתְּבִיעָה הַמּוּסָרִית הַכּוֹלֶלֶת וְהָרָמָה, לְהוֹצִיא אֶת הָאֱנוֹשִׁיּוּת מִתַּחַת סֵבֶל נוֹרָא שֶׁל צָרוֹת רוּחָנִיּוֹת וְחָמְרִיּוֹת וּלְהָבִיאֶנָּה לְחַיֵּי חֹפֶשׁ מְלֵאֵי הוֹד וָעֵדֶן, בְּאוֹר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, וּלְהַצְלִיחַ בָּזֶה אֶת כָּל הָאָדָם כֻּלּוֹ. לְמִלּוּאָהּ שֶׁל שְׁאִיפָה זוֹ צָרִיךְ דַּוְקָא, שֶׁצִּבּוּר זֶה יִהְיֶה בַּעַל מְדִינָה פּוֹלִיטִית וְסוֹצְיָאלִית וְכִסֵּא מַמְלָכָה לְאֻמִּית, בְּרוּם הַתַּרְבּוּת הָאֱנוֹשִׁית, "עַם חָכָם וְנָבוֹן וְגוֹי גָּדוֹל", וְהָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית הַמֻּחְלֶטֶת מוֹשֶׁלֶת שָׁמָּה וּמְחַיָּה אֶת הָעָם וְאֶת הָאָרֶץ בִּמְאוֹר-חַיֶּיהָ. לְמַעַן דַּעַת, שֶׁלּא רַק יְחִידִים חֲכָמִים מְצֻיָּנִים, חֲסִידִים וּנְזִירִים וְאַנְשֵׁי-קדֶשׁ, חַיִּים בְּאוֹר הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית, כִּי גַּם עַמִּים שְׁלֵמִים, מְתֻקָּנִים וּמְשֻׁכְלָלִים בְּכָל תִּקּוּנֵי הַתַּרְבּוּת וְהַיִּשּׁוּב הַמְּדִינִי; עַמִּים שְׁלֵמִים, הַכּוֹלְלִים בְּתוֹכָם אֶת כָּל הַשְּׂדֵרוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת הַשּׁוֹנוֹת, מִן רוּם הָאִינְטֶלִיגֶנְצְיָה הָאָמָּנוּתִית, הַפְּרוּשִׁית, הַמַּשְׂכֶּלֶת וְהַקְּדוֹשָׁה, עַד הַמַּעֲרָכוֹת הָרְחָבוֹת, הַסוֹצְיָאלִיּוֹת, הַפּוֹלִיטִיּוֹת וְהָאֶקוֹנוֹמִיּוֹת, וְעַד הַפְּרוֹלֶטַרְיוֹן לְכָל פְּלַגּוֹתָיו, אֲפִלּוּ הַיּוֹתֵר נָמוּךְ וּמְגֻשָּׁם" (אורות למהלך האידאות בישראל ב, עמ' קד).
החינוך לאמונה ולמידות ישאר לעד הבסיס לתולדות האומה ורציפות הדורות.