בני ברית ואינטרסים בזירה הבינלאומית

הרב אליעזר שנוולד

הפרשה בחיי המעשה – חיי שרה  – תשפ"א  

הכתוב מתאר את המשא ומתן שהתקיים בין אברהם אבינו לבין עפרון על מערת המכפלה: "וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר באוזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר. ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא, השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב. לאברהם למקנה וגו'" (בראשית כג טז).

על פניו נראה שמדובר על מו"מ שגרתי על רכישה נדלני"ת. אברהם ביקש לקבל את הבעלות על שדה המכפלה והמערה לאחוזת קבר, תמורתן דרש עפרון ארבע מאות שקל כסף, אולם חז"ל הצביעו על כך שהמו"מ בינהם כלל סעיף מדיני. תמורת הבעלות על שדה המכפלה נדרש אברהם להתחייב שלא לתקוף ולכבוש את עיר יבוס ירושלים, הוא ושלושה דורות אחריו: "ר' יהודה אומר שלשה אבות כרתו ברית עם עמי הארץ ואלו הם: אברהם יצחק ויעקב. אברהם כרת ברית עם עמי הארץ וכו', אמר לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם, וכי יבוסים היו והלא חתיים היו אלא עיר יבוס נקרא יבוסים, וכו', אמרו אנו יודעים שעתיד הקב"ה ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האלה כרות עמנו שבועה שאין ישראל יורשים את עיר יבוס כי אם ברצונם, וכו'. ואח"כ קנה את המכפלה במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם וכו'. ויצחק כרת ברית עם עמי הארץ כשגר בארץ פלשתים וכו'. יעקב כרת ברית עם עמי הארץ, אמר לו לבן וכו'" (פרקי דרבי אליעזר פרק לה).

המדרש שם מתאר כיצד הברית האסטרטגית שכרת אברהם עיכבה את כיבוש ירושלים בידי דוד דורות רבים אח"כ, הברית שכרת יצחק עיכבה את דוד במלחמתו מול פלישתים, והברית שכרת יעקב עיכבה את דוד במלחמתו מול ארם.

בפרשה הקודמת קראנו גם על הברית האיסטרטגית  שכרת אברהם עם אבימלך, להבטחת בטחונם ומעמדם של הדורות הבאים, ולשם ביסוס היאחזותו בארץ ישראל. בברית זו התחייב שלא לפעול כנגד צאצאיו של אבימלך במשך שלושה דורות. "אם תשקור לי ולניני ולנכדי".(בראשית כא כג). "הם ג' דורות". (לקח טוב בראשית שם). מאידך יש המגנים ברית זו וסוברים שבשל כך גם הביא הקב"ה על אברהם אבינו את נסיון העקידה (רשב"ם שם).

ישנה תפיסה הכופרת באפקטיביות הבריתות של עם ישראל עם העמים, בבחינת "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג ט). אולם בדומה לשאר מרכיבי ה'ביטחון הלאומי' שמבוססים על המציאות ודרכי הטבע, ולא על ניסים, גם הבריתות האסטרטגיות בזירה הבינלאומית הן צורך. הן מהוות מרכיב של עוצמה והרתעה מול אויבים פוטנציאליים.

מהמדרש אנו למדים בענין זה על 'מעשה אבות', שיהיו 'סימן לבנים'. גם האבות כרתו 'בריתות'. אמנם 'ביחסים בינלאומיים אין ידידות רק  אינטרסים', וניסיון העבר מלמד שלא כל הבריתות עמדו במבחן בשעת האמת, והיו ל"משענת הקנה הרצוץ" (מלכים ב יח כא), אולם אין בכך כדי לבטל את הצורך בהם. אדרבא, כדי שהברית תחזיק מעמד לאורך ימים ותעמוד במבחן בשעת האמת, צריך להשתית אותה על אינטרסים משותפים רחבים ככל האפשר, ועל כך שלבנות הברית יהיה מה להרויח ולחילופין מה להפסיד במקרה של הפרה. וכן שהברית לא תהיה כרוכה בתשלום במטבע קשה של נכסים אסטרטגיים חיוניים.

הדברים נכתבים בשבוע שבו הסתיימו הבחירות בארה"ב, ויתכן שגם עלולה להסתיים תקופת כהונתו של ידיד גדול למדינת ישראל, דונלד טרמפ כנשיא ארה"ב.  יתכן שבמקומו יתמנה בידן שהוא חבר המפלגה הדמקרטית שמבין חבריה  יש בעלי דעות רדיקליים ופרוגרסיביים. בשבוע זה דובר רבות על ה'ברית האסטרטגית בין ישראל לארה"ב'. ברית שיש בה לא מעט אינטרסים משותפים, וגם מידה לא מעטה של ידידות ושותפות. ברית שעמדה כמה פעמים במבחן, בשעת אמת, גם אם לא תמיד עמדה  בכל הציפיות שלנו. למי שמכיר את מרכיבי הבטחון הלאומי של מדינת ישראל ברית זו היא נכס אסטרטגי. אין זה סותר את העיקרון שעלינו לבסס את בטחוננו על היכולת העצמאית שלנו, ולא להיות תלויים באחרים, וגם לא את אמונתנו העמוקה באבינו שבשמים - שומר ישראל.

זו הזדמנות להודות לטרמפ על כל מה שעשה  למען מדינת ישראל וחיזוקה עד כה. על ארבע שנים שבהן העמיד בעדיפות גבוהה את הצרכים הלאומיים והביטחוניים של ישראל, שביטל את הסכם הגרעין האומלל עם איראן, שהפסיק את התמיכה האוטומטית ברשות הפלשתינית, שהעביר את השגרירות לירושלים, בירת הנצח של העם היהודי, שהכיר בריבונותנו על רמת הגולן ובזכויותנו הלאומיות היסטוריות בשטחי יהודה ושומרון. ועל כך שהטיל את כובד משקלו כדי להשיג  הסכם שלום היסטורי עם מספר מדינות מהמפרץ ללא שתידרש נסיגה או תשלום בנכסים אסטרטגיים חיוניים של מדינת ישראל.