בחירה חופשית וכפיה דתית
פרשה ומימושה - לפרשת לך לך - הרב אליעזר שנוולד - תשע"ט
בראשית פרשתנו מצווה אברהם ללכת לארץ ישראל: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב א).
מתי נאמר הציווי לאברהם? הרי בסיומה של הפרשה הקודמת נאמר שאברהם כבר יזם את יציאתו מאור כשדים לארץ כנען מרצונו החופשי: "ויקח תרח את אברם בנו וגו' ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען וגו'" (בראשית יא לא).
האבן עזרא והרד"ק (שם יב א) פירשו שהציווי לך לך היה כבר על היציאה הראשונה מאור כשדים. והכל היה על פי צו ד'. אולם רש"י והרמב"ן (שם) פירשו שהציוי היה לצאת מחרן לא"י לאחר שכבר יצאו מרצונם החופשי מאור כשדים לא"י וחנו בחרן.
בזוהר נאמר שהציווי האלוקי לאברהם בעיתוי זה נבע מהרצון החופשי שהתעורר אצל אברהם: "ובשעה שיצאו מה כתוב בהם 'ללכת ארצה כנען' כי רצונם היה ללכת שם. מכאן למדנו שכל מי שבא לטהר עוזרים לו. בוא וראה שכך הוא כי כיוון שכתוב 'ללכת ארצה כנען' מיד כתוב: 'ויאמר ד' אל אברהם לך לך וגו' ומטרם שהתעורר מעצמו מתחילה ללכת לארץ כנען לא כתוב 'לך לך' הרי שהבא ומתעורר מעצמו מלמטה מסייעים לו מלמעלה. אבל בלי איתערותא דלתתא אין אתערותא דלעילא" (הסולם זוהר נח ח"א עז ב).
מכאן שהדרך לעורר את ה'רצון' האלוקי העליון הוא ע"י התעוררות הרצון החופשי של האדם מלמטה. מכאן חשיבות הבחירה החופשית מתוך הרצון החופשי של האדם.
דרכו של אברהם אבינו בקרוב אנשי דורו, עובדי האלילים אל האמונה באל אחד היתה בהסברה ושכנוע, ללא כפיה: "כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם וכו' כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וכו'. ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא וכו'. היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת וכו'" (רמב"ם עבודת כוכבים א ג).
נוסיף לכם שישנה שאלה מרתקת, מורכבת ומסועפת: האם יוצאים ידי חובה במצווה שמתקיימת בכפיה מבלי שהאדם ירצה בכך לגמרי ויאמר 'רוצה אני'. ושעשייתו אינה בכוונה רצונית לקיימה כמצווה.
מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל הצטרף בשנות החמישים ל'ליגה נגד כפיה דתית'. ואף שילם דמי חבר. אולם פרש ממנה כאשר הבין שמדובר על ארגון שמבקש להלחם נגד היהדות בדרך מתוחכמת. ביצירת רושם שהיהדות היא תפיסת עולם כפייתית וכוחנית. ובכך לייתר דיון ענייני בין תפיסת העולם החילונית הליברלית ובין תפיסת העולם הדתית המאמינה. תפיסה מושרשת בעלת עושר רוחני וערכי שקיימה את העם היהודי בכל תלאותיו, ומהווה מסד ליצירת חברה יהודית מודרנית מתוקנת וערכית, עם הפנים לעתיד.
הרב צבי יהודה זצ"ל היה חוזר באזנינו שקיימת אבחנה בין שלילה מוחלטת של 'כפיה דתית' במרחב האישי הפרטי של אדם ובהתנהלותו בביתו ובחייו האישיים, ובין מערכת הנורמות והחוקים המייצגת את המרחב הציבורי של מדינת היהודים. מערכת זו מעוגנת בחוקים שקובעת הכנסת המייצגת את הציבור בישראל. כמו בכל שאר הסוגיות הכלכליות החברתיות הבטחוניות וכו' יש חילוקי דעות בין חלקי החברה הישראלית. ההכרעה בין הדעות, שלא בהסכמה מלאה, מתורגמת לחוקים של ההתנהלות הציבורית. כך גם בסוגיות דת ומדינה. חוקים המעגנים את הצביון היהודי של הפרהסיה הציבורית כמסחר בשבת תחבורה ציבורית ושרותים נוספים. הטענה לכפיה מצד אלה שדעתם שונה דומה למי שיטען לכפיה סוציאליסטית בשל חוקי העבודה והרווחה הנובעים מתפיסת עולם זו או בכפיה קפיטליסטית בקיצוץ דרמטי בקצבאות הילדים (בשנת תשס"ג-2003).