ישיבת מאיר הראל מודיעין - גרעין קהילתי וקריית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 580444826

Select your language

לימוד תורה

אחוז נפגעי הציונות הדתית – ולקחי המלחמה

הממד הערכי של הביטחון הלאומי והמבול

פרשה ומימושה – שבת נח – ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ה

הרב אליעזר חיים שנוולד

בתפילה להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.

אי אפשר להתעלם מהנתון של אחוז הנופלים והנפגעים מקרב הציונות הדתית לאורך המלחמה. מגמה שגדלה מאד בחודש האחרון. נתון זה משקף את הנוכחות הגדולה של ציבור זה ביחידות המילואים הלוחמות, הרבה מעבר לאחוזם באוכלוסיה, כלוחמים ומפקדים. ישנם שמבקשים להצניע זאת, במידה מסויימת של צדק, משום שבמלחמה צריכה להיות אחדות בין כל חלקי האומה שממנה באים החיילים במסירות ובהקרבה, גם מקרב אחינו הדרוזים. ולא נכון לבדל ולפלח בין אוכלוסיות.

אולם יש סיבה מדוע כן להצביע על כך!

במלאת שנה למלחמה חייבים לתחקר ולהפיק לקחים מיידיים באותם דברים נחוצים שאינם סובלים דיחוי, ולפעול בהתאם.  

 בחודשים לפני המלחמה כולנו נחשפנו לתחזיות של האלוף בריק על המצב של צה"ל והסכנה ממלחמה. כיום, לאור הצלחות חסרות תקדים במלחמה, יש טוענים שטעה. האומנם?

בעשרות שנות שרותי כמפקד במילואים, בשריון, מעולם לא בחנתי את הזהות של החיילים ומוצאם, אולם בהקשרים רבים בלט מאד האחוז של בני הציונות הדתית, בוגרי ישיבות ההסדר, הגבוהות, והמכינות (בצורך לתפילות, בצרכי החגים ועוד). רבים המשיכו לשרת, גם כשיכלו להיפטר: בגילאים מבוגרים, או כבעלי משפחות גדולות, למרות הסכנה. מה הסיבה לכך?

בעשרים השנים האחרונות קמו עשרות מכינות שאינן דתיות, גם את בוגריהן אנו מוצאים בהיקף גדול מאד, ביחס לאחוזם באוכלוסיה.

יש קשר בין האחוז של בני הציונות הדתית ביחידות, ושל בוגרי המכינות שאינן דתיות, ובין החינוך הערכי היהודי והציוני שקיבלו בבית, בישיבות ובמכינות. חשוב להצביע על כך, משום שהלקח חייב להיות, שיש משקל ל'ממד הערכי' בביטחון הלאומי, וחובה לחזק את הגופים הללו ולהרחיב את פעילותם.

לדעתי בריק לא טעה! הוא העריך את ההיבטים הכמותיים (ה'גשמיים') של העוצמה הצבאית, שהיתה במצב גבולי, בעיקר ביבשה.

מה שהפך את הקערה על פיה היה ההיבט הערכי של הלוחמים, כי הוא זה ש'משיב את רוח הלחימה' במפרשי היחידות. 'רוח הלחימה הוא מכפיל כח' בשדה הקרב. את המרכיב הזה בריק לא יכל להעריך.

גם זה הוא לקח חשוב משום שכשם שצה"ל מופקד על בנין הכח והעוצמה הצבאית, יש צורך במסגרות שמעצימות את הרוח, ובונות את ה'ממד הערכי' של הביטחון הלאומי, בקרב המועמדים לשרות צבאי, תוך כדי השרות והלחימה, ובחברה בכלל.

במרכז פרשת נח עומד המבול שהרס עולם שהשחית דרכו, ואת הלקחים שעל גביהם נוצרה התשתית לעולם חדש ומתוקן.

החמאס קרא למלחמה שפתח בשמחת תורה: "טוּפַאן אלְ־אַקְצַא". "טוּפַאן", הוא "המבול" במובנו המקראי שלקוח מן הקוראן  ('סורת נח'). בציפיה ש'הגבורה' והרוע של מחבליו השטניים, וההפתעה הפתאומית תשמיד את הנוכחות היהודית "כמו המבול, אשר ישטוף את פני האדמה ויטהר אותה מטומאת הציונים". (אתר החמאס 12/22). היחוס של ההתקפה ל'אל אקצה' – וירושלים, משום שבתפיסתו המלחמה עם העם היהודי היא מלחמה דתית-ערכית ולא טריטוריאלית-לאומית. בחירת העיתוי היתה בהתאם להערכת הפגיעה ביכולת הלחימה של צה"ל בעקבות הפלגנות והסרבנות.

אכן יש יסוד של 'גבורה' תנ"כית במבול, ובמלחמה, אבל בכיוון ההפוך, של השמדת הרוע והחמס: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו יא). לשם כך היה צורך ב'גבורת המים', ביצירה של 'גבורה' מיוחדת: "וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ, וגו'. וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וגו'." (בראשית ז יח). "וטעם: 'ויגברו המים', 'והמים גברו' – שנתרבו מאד. כי לרבוי הגדול יקרא הלשון גבורה. וכן: ופשעיהם כי יתגברו (איוב ל"ו:ט') – רבו מאד, וכו'. ויתכן כי טעם ויגברו – שהיו באים בשטף ועוקרים האילנות, ומפילים הבנינים. כי לכח יקראו גבורה, בעבור כי הגבורה בכח. וכן: 'גם גברו חיל' (איוב כ"א:ז'), וכו' – יעמידנו בחוזק. ולשון חכמים (בבלי תענית ב'.): 'גבורת גשמים, מפני שיורדין בגבורה'. ואיפשר שיהיה מזה: וכו'. ואם כן, יהיה פירוש 'גברו על הארץ' – שהיו בגבורתם כולם אף על ההרים הגבוהים ושוטפים אותם" (רמב"ן בראשית ז יח). ב"טוּפַאן אלְ־אַקְצַא" הסתבר שגבורת ה'מבול' האמתית באה דווקא מתוך מאגרי הגבורה הסמויים של עם ישראל. למרות המחדל, האסון והטבח, והמחיר הכואב, יצא להילחם ברוע בגבורה, הצליח לבלום את ההתקפה, השיב מלחמה שערה והחריב את ערי החמאס ותשתיותיו בהיקף חסר תקדים. (אחד הלוחמים אמר לי לאחרונה: "עזה החרבה נראית כמו מקום שעבר עליו מבול").

החמאס טעה! הוא לא מכיר באמת את הגבורה הישראלית הייחודית, ש"וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות א יב). שכשפוגעים בו הוא מתאחד ומשיב מלחמה: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (במדבר כג כד).

בשמחת תורה, בשעת הקרב, התחלנו להזכיר 'גבורות גשמים': "משיב הרוח ומוריד הגשם", כפשוטו, גבורת הקב"ה שמשיב את הרוח ומוריד גשמים, אולם גם כביטוי מטאפורי ל''גבורה של עם ישראל, שגבורתו בקרב אינה תלויה רק במרכיבי עוצמה גשמיים: של אמל"ח, וכמות החיילים, היא תלויה ב'רוח הלחימה' שמשיבה את ה'גשם' - את מרכיבי העוצמה הגשמיים, כ'מכפיל כח'. "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת" (זכריה ד ו).

יצירת קשר

Please type your full name.
Invalid email address.
Invalid Input
Invalid Input
Invalid Input