שחיתות חמס ומבול
תולדות המוסר האישי והציבורי
הרב אליעזר שנוולד - הפרשה בחיי המעשה – נח – תשפ"ב
סוגיות מוסריות ושאלות של שחיתות ציבורית תופסים מקום מרכזי בשיח הציבורי והתקשורתי, ולא בכדי. המוסר הוא אחד מאבני היסוד של ההתנהלות האנושית של הפרט והחברה. ללא עקרונות מוסר משותפים חברה אנושית לא יכולה להתקיים. הרמה המוסרית של החברה קובעת את עוצמתה ואת חוסנה.
תורת המוסר עוסקת בהתנהגות של האדם ושל החברה, במספר תחומים: בערכים - בכללי המוסר ועקרונותיו, ובשאלה האם מדובר על 'ערכים מוחלטים' אלוקיים, או על 'ערכים יחסיים' שנקבעו ע"י החברה וע"כ הם יחסיים ומשתנים ממקום למקום ומזמן לזמן. בישום - בדרכים שיש ליישם את עקרונות המוסר בחיים. במידות הנפש - שמחוללות את ההתנהגות האנושית, וכיצד ניתן להשפיע עליהן ולעדן אותן ואת האופי של האדם. וגם בדילמות מוסריות - שנוצרות במצבים שבהם נוצר מתח וניגוד בין עקרונות מוסר שונים.
בפרשתנו אנו לומדים על המשבר המוסרי החברתי הראשון בהיסטוריה האנושית. זהו שיעור חשוב ביותר, שמלמד אותנו על חשיבותו של המוסר. "וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וגו' ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס. וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (בראשית ו ה-יב).
בחלוף עשרה דורות מאז נבראו העולם והאדם הראשון התדרדרה האנושות לשפל חסר תקנה של שחיתות מוסרית. השחיתות פשתה בכל תחומי עולם המוסר: בין אדם למקום, בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו, ובין אדם לעולם: "ותמלא הארץ חמס – גזל" (רש"י שם). "אמר רבי לוי: 'חמס' זה עבודת כוכבים. 'חמס' זה גילוי עריות. 'חמס' זה שפיכות דמים" (בראשית רבה לא ו). השחיתות הקרינה גם על שאר בעלי החיים: "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ – אפילו חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן" (רש"י שם).
רמת השחיתות הזו הביאה לחורבן העולם! למסקנה שהדרך היחידה להמשיך את העולם היא לאתחל אותו מחדש, מעין בריאה מחודשת: "ויאמר ד': אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה, מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים, כי נחמתי כי עשיתים" (שם פס' ז). "ויאמר אלקים לנח: קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (שם פס' יג). מכאן ניתן ללמוד על חשיבותו הבלעדית של המוסר. זהו הקלקול היחיד שבעטיו החליט הקב"ה להחריב את העולם!
מול השפל המוסרי של האנושות כולה עמד אדם אחד. נח: "ונח מצא חן בעיני ד'. אלה תולדות נח: נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. את האלקים התהלך נח" (שם פס' ח-ט). למרות המעטפת החברתית המושחתת שסביבו לא אבד את תומתו המוסרית. הוא הגרעין שממנו אותחל ונברא העולם החדש.
על תהליך ההידרדרות המוסרית של האנושות, התחכום והעומק של השחיתות המוסרית מעמידים אותנו חכמים: "איזהו חמס ואיזהו גזל? 'חמס' - אינו שווה פרוטה, ו'גזל' - ששווה פרוטה" (בר"ר לא ה). "חמס הוא גזל, שאיננו יוצא בדיינים. איש חמס איננו חייב בידי אדם; אך הוא הורס את חברו לאט לאט - בחמס חוזר ונשנה" (רש"ר הירש שם פס' ו).
תהליך ההדרדרות הלך והקיף את כל תחומי החיים והחברה: "והנה הוא אומר כאן: 'ותשחת הארץ לפני האלהים - ותמלא הארץ חמס'. תחילה היתה זו השחתה מוסרית, - פשעים, שאין החברה האזרחית חוששת להם. אם הנוער פרוץ, וחיי הנישואין רקובים, עדיין, - כך סבורים הבריות, - יכול המסחר לשגשג, ומשא ומתן יתנהל ביושר. אולם, משנשחתה הארץ לפני האלהים, לא יועילו כל תקנות הציבור להציל את החברה מאבדון. לעולם לא תימלא הארץ גזל; החברה תתגונן מפני גזלנים בכח ענשים ומאסר. אך החברה תאבד בחמס, בעוול הנעזר בערמה. אין הגנה מפני חמס, אם אין מצפון האדם מייסרו לפני ה'. ההשחתה המוסרית הורסת את המצפון, - ועמו נהרס גם השלום האזרחי. וכן הוא אומר ביחזקאל (ז, יא): "הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה רֶשַׁע, לֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם": חוסר מוסר מביא לידי חוסר מצפון, - והוא המייסר את הרשע במטהו; "לא מהם": אין הרע נובע מטבע האדם, אף לא "מהמונם" וריבויים, אף לא "מֶהֱמֵהֶם", מיחסי החברה ההדדיים (="מהם" כפול), "וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם": מקור הרע איננו באדם עצמו, אלא בחמס תאבד החברה; בעטיו של חמס היא נעשית "חמץ", - וסופה להחמיץ ולהרקיב" (רש"ר הירש שם).
השהיה בתיבה היתה מעין תקופת הכשרה ותיקון לעולם החדש שהולך ונוצר. הפרדה נכונה בין בעלי החיים, החסד ושיתוף הפעולה בין כל שוכני התיבה, ועוד.
מפרשה זו למדנו על החשיבות של המוסר במישור האישי והחברתי, שבהעדרו נחרב העולם. ומכאן נלמד שאם על שחיתות מוסרית נחרב העולם, ע"י מוסר ותיקון המידות יבנה ויגאל.