החרות לבחור
'ובחרת בחיים' – הבחירה בפרשה – לפסח – תשע"ח – הרב אליעזר שנוולד
חג הפסח נקרא גם "זמן חרותנו" ובשם זה אנו מכנים אותו בתפילה. בערב היציאה ממצרים מצטווה עם ישראל במצוות קידוש החודש, המצווה הראשונה שמבטאת את החרות המהותית – בקביעת המועדים והזמנים היחודיים שלו. שראשיתם במועד יציאתם לחרות: "'החודש הזה לכם ראש חודשים' - מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך 'ראשון הוא לכם לחודשי השנה'. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי" (ספורנו שמות יב ב). "'החדש הזה [לכם] ראש' - לחירות, ואותו תעשון ראשון למנין חדשיכם, כדי שתמנו משעת החירות, ובזאת תזכר לכם שעת החירות ותזכרו את הטובה שעשיתי עמכם, ותהיו זהירין ביראתי ובאהבתי ובעבודתי" (בכור שור שם).
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". "ועל דבר זה צוה הקב"ה בתורה (דברים ה'): 'וזכרת כי עבד היית' כלומר: כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית" (רמב"ם חמץ ומצה ז ו).
לא מדובר על 'חרות' במובן הטכני של שלילת השעבוד לאחרים, אלא במובן המהותי של השגת ה'חרות' האישית. באדם קיימת שאיפה פנימית לחרות, שאיפה זו נובעת מ"צלם אלקים" אשר בקרבו. כמו ביצירת מצרים שאיפה זו מגולמת בחרות של האדם לבחור את דרכו ואת דרך התנהלותו, ולא להכפיף את בחירות חייו לאחרים. לבחור מתוך הנאמנות לעצמיות שלו ולגרעין העמוק והאוטנטי של רצונו העצמי. מתוך מודעות עצמית מלאה: "החירות הצביונית היא אותו הרוח הנישאה שהאדם (כפרט) וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים שהם שוים את ערכם, מה שאין כן בעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית העצמית, כי אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזה שליטה שהיא בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית - במה שהאחר מוצא שהוא יפה וטוב..." (הרב קוק זצ"ל עולת ראי"ה ח"ב עמ' רמ"ה).
זוהי אינה משימה קלה שכן: "אין לך אדם שאיננו משועבד לדעות ומדות ותכונות קדומות, המשפילות את הדר נפשו, ולפעמים יש שמה שהוא קורא בשם חרות איננו כי אם שעבוד לאיזה מצב קדום, גרוע ושפל. על כן בעין פקוחה צריך האדם להתבונן על מהות החרות, בשעה שהוא שואף אליה, למען לא תתחלף לו העבדות השפלה בחרות" (הרב קוק זצ"ל "מוסר הקודש" עמ' קמ"ב). ומעל לכל זקוק האדם לטהרה הפנימית שתאפשר לו לזהות את הרצון האמיתי הנמצא בפנימיותו.
עוצמתה של הבחירה החופשית היא ביכולת 'לבחור' ללכת אף נגד המגבלות והטבע! ומעל לכל באפשרות הפרדוכסלית שניתנה לו לבחור לקבל עול ולהשתעבד מתוך בחירה: "ורק הוא ישלים את החירות הגמורה, בהיות האדם כ"כ בן חורין עד שיוכל בחירותו המוחלטת ג"כ לשעבד עצמו במקום הראוי, ולהיות עבד במקום שהעבדות היא החירות האמיתית" עולת ראי"ה ח"ב עמ' רס).
על כן בהתקדש חג נבקש את החרות האמיתית, כאן ועכשיו, לבחור את הדרך מתוך חרות מלאה. "בואו נא, אחים, אל הסדר כולנו, יודע לנו שהננו בני מלכים, ועם שהחרות היא גורלו הנצחי, לא עבד ישראל ולא יליד בית ולא יהי לבוז...שמרו את החרות ואת ביעור החמץ, והיגאלו מהרה גאולה שלימה! (עולת ראי"ה ח"ב עמ' רמ"ה).