[category_title] 
מעבר ורצף בין דורי פרשה ומימושה – פרשת  האזינו  - שבת תשובה תשפ"ד הרב אליעזר חיים שנוולד  - 

מעבר ורצף בין דורי

פרשה ומימושה – פרשת האזינו - שבת תשובה תשפ"ד

הרב אליעזר חיים שנוולד

הדורות של עם ישראל בנויים זה על גבי זה כקומה על גבי קומה. הדור החדש צריך להמשיך את הדרך, אחרת כל מפעלו של הדור הקודם היה לריק.

זהו מבנה מורכב, כי אין דור אחד דומה למשנהו, ולכל דור יש יעוד מיוחד. מצד אחד אסור לדור הבא להסתכל לאחור בביקורת על הדור הקודם, השונה, ולהתעלם מהתרומה שלו, ומאידך כדי להמשיך את הבנין צריך לאפשר לדור הבא לבנות את קומתו בהתאם ליעודו המיוחד והשונה, בצורה מאפשרת ובריאה. לשם כך צריך הדור הקודם 'לשחרר', ולקבל בהערכה את שונותו ולתת לו את ברכתו, ולא לנסות להצר את צעדיו, ולהלחם בו כדי שישכפל את דרכו של הדור הקודם, שסיים את תפקידו. אדרבא הוא צריך לשמוח בהצלחתו להיות מה שהוא. להתברך ולראות הצלחה בכך שלמרות שונותו הוא ימשיך את מפעל הדור הקודם, כדי שלא יהיה מפעלו לריק.

מי שאינו מבין זאת ומנסה להילחם כדי לשמר את הנהגת הדור הקודם, לא רק שהוא בולם ומעכב את ההתפתחות המתבקשת ע"י הדור הבא, הוא גם גורם למאבק בין דורי, ולעויינות, שתוצאתו שהדור הבא עלול לאבד את ההערכה לדור הקודם, ולהתכחש לתרומתו.

שירת האזינו נאמרת ע"י משה רבנו ביום פטירתו מן העולם, כפי שנאמר בסופה: "וַיְדַבֵּר ד' אֶל משֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר: עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ וגו'. וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ וגו'" (דברים לב מח). בים זה מעביר משה רבנו את ההנהגה ליהושע. יום זה מהווה קו תפר בין דורי בין 'דור המדבר' לבין 'דור יורשי הארץ'. ביום זה מצווה הקב"ה על משה מנהיג 'דור המדבר' ויהושע 'מנהיג דור יורשי הארץ', לבוא יחד לאוהל מועד: "ויאמר ד' אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתייצבו באהל מועד ואצוונו. וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד" (דברים לא יד). "דעד היום לא בא למחנה שכינה, דהיינו אוהל מועד רק משה בלבד. אבל באותו יום שמת משה היה גם יהושע ניצב במחנה שכינה" (מהרש"א ח"א סוטה יג ב). כניסתם המשותפת בתחילת היום יוצרת רצף והמשכיות בהנהגה הבין דורית: "תנא: אותה שבת של דיו זוגי היתה, ניטלה רשות מזה וניתנה לזה" (סוטה יג ב). "שני זוגות - שני חבירים היו, בהתחלת היום למשה, וסופו ליהושע" (רש"י שם).

חז"ל דימו זאת לרציפות שבין הזריחה לשקיעה: "וזרח השמש ובא השמש" (קהלת א). וכו' עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע, וכו'. כהדא עגלתא תמימתא" (בראשית רבה נח ב). מהי "עגלתא תמימתא"?: "נראה לי שפירושו עיגול שלם וכו'. וכן פירש רש"י שם, והוא הגלגל הסובב שכאן הוא שוקע וכאן עולה, וכו'" (פירוש המהרז"ו שם). המעגליות מבטאת את הרציפות וההמשכיות שאינה פוסקת והופכת ליחידה אחת מתמשכת.

הרציפות הבין דורית נצרכת בכל עם. בעם ישראל יותר מכל. לעם ישראל יעוד גדול שאינו ניתן למימוש בדור או שנים. קטיעת הרציפות עלולה לפגוע בהשגת היעוד השלם הרב-דורי.

מאידך, בקו התפר הבין דורי נדרש גם בידול ברור, משום שלכל דור יש מהות מיחדת והנהגה מיוחדת. חובה לשים קו ברור בין עידן המנהיג של הדור הקודם לעידן הדור שאחריו, לבל יאפיל המנהיג בן הדור הקודם, הוותיק והמוכר, ונוכחותו תערער על סמכותו של המנהיג החדש שעדיין 'לא קנה את מקומו ולא הוכיח את עצמו'. על כן בו ביום מסתתמים ממשה "שערי החכמה" והועברו ליהושע: "לא אוכל עוד לצאת ולבא וכו' - בדברי תורה. מלמד, שנסתתמו ממנו שערי חכמה" (סוטה שם). "וזהו דאמרינן: "רב לך!" - רב יש לך! ומנו יהושע. כי עתה יהושע נקרא רבו שהוא חכם יותר ממנו" ('פרחי כהונה' סוטה שם). "באותה שעה אמר הקב"ה למשה: הרבה פעמים כיבדתיך כבוד גדול וכו'. דייך! שהגיע יומו של יהושע תלמידך לפרנס את ישראל ואין פרנס נוגע בחברו אפילו כמלא נימא! וכו'. ויהושע היה פותח פיו ודורש לפני משה רבו ולפני ראשי גדודים וסנהדרין והכהנים ולפני כל ישראל. ומשה וכל ישראל יושבין לפניו כתלמיד לפני הרב!" (אוצר המדרשים אייזנשטיין עמוד 377).

ומכאן לכל הדורות הבאים. ולוואי שנלמד ונפנים זאת לזמננו.

קרא עוד